שאלה
כבוד הרב, יש לי שאלה. (אחרת לא הייתי פה...)
למה טמאה כשאני נידה? כלומר, הדבר הזה טיבעי, ואני בתור בת בשנת התשס"ג, עדיין לא המציאו שטיה להפסיק את התהליך הטיבעי הזה. כמה שידוע לי.
למה אני טמאה על משהו שהוא טיבעי אצלי? אני לא יכולה לעצור אותו או להתנגד לזה (וח"ו שלא יקרה לזה כלום), אבל למה אני טמאה? למה אין איזה משהו שטוען שגם גבר הוא טמא?
בכלל, בכל הנושא הזה, אני מסיקה רק מסקנה אחת, הבת היא חטא מהלך, היא גורמת לפיתויים וכו', ואסור לגעת בה גם כשזה תהליך טיבעי, והיא לא יכולה למנוע אותו, ורק הבן הוא צדיק ובסדר, ואני (הבת) לא. אבל כדי שבנות יחשבו שיש להן משמעות ושהן באו לעולם לא רק כדי להביא ילדים לעולם, אז יש להן גם מצוות (עם מלא הקלות), וכן הן צריכות לעבוד ת הבורא סתם בשביל שלא נרגיש שסתם באנו לעולם.
זה רק אני? למה אני טמאה או חטא מהלך? תמיד איכשהוא הבת היא גורם הבעיה ולא הבן.... (פמיניזם...)
תשובה
שלום
1)אינך טמאה(כיום),אלא שבתקופת המחזור קיימים דיני הרחקה בין בעל לאשתו ע"מ ליצור מאוחר יותר אהבה גדולה יותר.
2)גם גבר אינו טמא(כיום) כי אין לנו בית מקדש. אבל כשיבנה במהרה בימינו יהיה שיויון בין אשה לגבר מצד דיני טומאה, כאשר תצא ממנו זיבה.
אייל קרים