שאלה
כבוד הרב,
אני לא מחפש פתרון או תשובה, רק מעוניין לדעת למה?
מילה פשוטה, שאלה פשוטה.
פעם לפני שנים, הייתי מרגיש אותו, חושב עליו כל הזמן ומתפלל אליו.
חושב שהנה הוא לפניי האבא הגדול מקשיב לי, אוהב אותי.
רציתי סך הכל להתחתן עם בחורה טובה ויראת שמים, להקים משפחה כמו כולם ולהחזיק בזרועותיי ילד משלי.
התאמצתי כל כך לעשות את רצונו, למרות הקשיים והמשברים שחולפים על פניך במרוצת החיים.
לפני שנה ראיתי אותה באוטובוס,בערב, היא הביטה בי, אני בה, ואף אחד לא דיבר, עד שנעלמתי בתחנת הירידה.
יכול להיות שזה סתם דמיון, היא לא מתאימה לי ואני לא לה אבל דווקא אז נשברתי לחלוטין.
אני זה לא אני, אדיש, מתוסכל ומדוכדך, כבר לא מסוגל להתפלל, לחשוב או לסלוח.
כשכל החברים שלי גוררים עגלות אני גורר מטען של יאוש.
עכשיו אני בתל-אביב מקלל את יום בואי לעולם, נזכר במה שהיה פעם ונגעל ממה שאני עושה היום.
אבל אין לי ברירה אחרת - נשבר לי להיות לבד.
אני יודע שיש אלוקים, מאמין בו חזק מכל אדם אחר כי אני מרגיש אותו עמוק בליבי.
רק לא מבין אותו,
מדוע הוא לא יכל לחתן אותי אז, עם זאת שחשתי שנועדה להיות אשתי.
לגרום לי להקים משפחה, לעשות נחת רוח להרבה אנשים, לעבוד אותו באמת, כמו שהוא רצה.
במקום זאת, נפלתי עמוק בתוך החושך, לא רואה נקודת אור.
למה?
לא כואב לו על הסבל שלי, על העברות שאני עושה עכשיו?
תשובה
שלום.
דבר ראשון, דע, שהקב"ה אוהב אותך.
קצת קשה לתפוס את זה. לפעמים, אפילו מאוד קשה. אבל כשבאמת מתעמקים בזה, כשבאמת חושבים על זה, לפעמים מצליחים להבין. שהקב"ה אוהב אותנו.
אתה שואל את השאלה 'למה', ואני לא יודע לתת לך תשובה עליה. לא אוכל להסביר לך כיצד הייסורים שלך הם חלק מ'התוכנית הגדולה', מדוע דברים רעים קורים לנו ומה משמעותם.
אולם אוכל לומר לך, ששאלת ה'למה?', צריכה להיות קשורה מבחינת האדם בהכרח – לשאלת חיפוש הפתרון או התשובה. כשהאדם ניצב מול העולם וכל שעובר עליו, מוטלת עליו המשימה לשאול 'מה אני עושה עם זה?', 'איך אני מתקדם מכאן?'. שאלת ה'למה?' המטאפיזית, המנסה לרדת לכבשונו של עולם ולחשוף את מסתורי דרכי ההנהגה של הקב"ה, עשויה להיות שאלה חשובה מאוד – אולם אין היא השאלה הראשונה אותה האדם צריך לשאול את עצמו. השאלה הראשונה צריכה תמיד להיות, לשם מה הקב"ה גרם שאעבור מה שאעבור, מה עלי ללמוד מכך, מה עלי לשפר, לאן עלי להתקדם.
כתבת שאתה לא מחפש פתרון או תשובה, אולם ייתכן שדווקא אלו הם הדברים שהקב"ה רוצה שתמצא. הוא רוצה שתמצא את הפתרון, הוא רוצה שתמצא את התשובה שלך, איך לצאת מזה. איך להתגבר.
דבר שני, דע, שיש לך בחירה חופשית.
קצת קשה לתפוס את זה. לפעמים, אפילו מאוד קשה. אנחנו כל כך מורגלים לחשוב על עצמנו מחשבות מסויימות, לתפוס את עצמנו באופן מסויים, שקשה לנו מאוד להתעלות לרמה שבה אנחנו באמת מודעים לכך שאנחנו יכולים לבחור. שבסופו של דבר ובאמת – יש לנו את הכח, בע"ה.
משמעות אדירה ועמוקה יש במשפט אותו כתבת, 'אני זה לא אני – אדיש, מתוסכל ומדוכדך'. אתה צודק כל כך. אם המקום בו אתה נמצא עכשיו היה באמת מקום שמתאים לך, לא היית מרגיש כל כך רע בו. עצם העובדה שאתה מרגיש שנפלת עמוק בתוך החושך ולא רואה נקודת אור, מצביע על כך שאתה יודע שיש שם נקודת אור, שאתה כמהַ אליה.
אתה יכול. הקב"ה אוהב אותך, ואתה באמת יכול לעשות מה שאתה רוצה לעשות. המשברים והייסורים לא באים סתם, אתה יכול ללמוד מהם הרבה, ותחילת הלימוד היא ברגע בו אתה אומר לעצמך – 'אין כזה דבר להתייאש, הקב"ה לא רוצה שאתייאש, ואני יכול לצאת מזה'. ברגע בו אתה אומר לעצמך את המשפט הזה באמת ובתמים, אתה מתחיל ללמוד.
יכול להיות שהדרך ארוכה, וייתכן שהיא קצרה* אי אפשר לדעת – עתים החושך רב ועלינו להשקיע רבות לגלות את האור, ועתים הוא בבחינת הרגע החשוך כל כך, לפני שהשחר מפציע.
הצלחה רבה. אני מאמין בך.
גיא, צוות ישיבת הר עציון