למה אלוקים לא קיבל את התפילה שלי שלא יהי'ה גירוש?

קודם כל סליחה על האיחור בתשובה,העומס באמת גדול ולמרות שהיום לציון הגירוש עבר כבר,נראה לי שהשאלה שלך אקטואלית תמיד.
בטח שמעת עליו אבל אין מצב שתזכור את זה כי כולה היית בין שנתיים.
נחשון ווקסמן.
הייתי אז בכיתה ז' ובלי להגזים, כל העיניים של המדינה היו על 'ביר נאבללה', המקום בו הוחזק נחשון מצפון לירושלים.
היום זה נשמע הזוי,מדינה שלמה שבאמת דואגת לחייל אחד,אבל אז זה באמת היה ככה.
המציאות שנולדתם לתוכה השתנתה לגמרי.
נהרות הדם שנשפך כאן, ספגו לנו ת'רגשות והשאירו לנו לב גוסס,אדיש,עייף לכאב.
לא נעים לומר אבל התרגלנו כבר.
אבל אז, באותם רגעים יקרים,למרות שרוב העם לא הכיר את נחשון, עדיין ההורים באשר הם,הרגישו וכאבו כאילו ומדובר בבן שלהם, הילדים הקטנים,כאילו שאח שלהם נחטף ואנחנו כאילו שמדובר במדריך שלנו.
מבחינתך התפילה שראית בבית הכנסת של נווה דקלים,שהורידה לעולם ונפחה חיות ממשית במילים של דוד המלך:
'תפילה לעני כי יעטוף' הייתה הראשונה בחיים
בעוצמה הזו.
זו שהייתה עבור נחשון בכותל, קדמה לה כבר.
באותו ליל שבת,כולנו היינו במתח,מה יהיה איתו? יצליחו לשחרר או לא?
היה ברור לכולם שישראל לא הולכת לוותר כי אז זה היה פותח פתח לחטיפת
חיילים המונית,כולם ידעו שהולכת להיות פעולה, השאלה רק הייתה מתי ואיך ריבונו של עולם, איך זה ייגמר.
ואז לאט לאט,השמועה התפשטה:
סיירת מטכ"ל הלכה על המבצע...
נו ו...מה קרה?
ולאט לאט עיכלנו...
הפעולה נכשלה.
אתה לא צריך להיות פרשן צבאי כדי לדעת ישר מה ההשלכות.
בנוסף לנשמה שזכינו שהקב"ה הפקיד אצלינו ל19 שנה איבדנו גם את סרן ניר פורז הי"ד שהראה לכולנו שלא משנה מאיפה אתה מגיע ומה אתה, חילוני או דתי, בשורה התחתונה ברגע האמת הנשמה הגבוהה שלך, הגדלות שלך, כבר תפרוץ החוצה ותצעק לנו בעקדיתה על קידוש ה', ש'כל ישראל ערבים זה לזה', זה לא רק משפט
יפה אלא בעיקר סם חיים!
עקב שימוש במטען חלש מדי לפריצת דלתות הברזל של הבית, התעכבה הפריצה לחדר בה הוחזק נחשון.
אחרי ולמרות כל התפילות,הבקשות,הדמעות,הכאב,האמת,והתקווה
אחרי כל זה הפעולה נכשלה.
וכאן, אני רוצה להביא לך את ההספד של הרב מוטי אלון,שהיה ראש ישיבת
'חורב' איפה שנחשון למד ולא שהרב אלון צריך את האישור שלי, אבל זה אחד
מהקטעים היותר חזקים שיצא לי להתקל בהם:

"אני רואה אותך כאן נחשון, עם אותו חיוך קבוע. אתה,
על מה שאתה נחשון הקטן והגדול, הצלחת לעשות לעם
שלם. למדרגה שאליה הצלחת להעלות עם שלם בימים
שסועים, קשים, עם החיוך הזה

"אני רוצה לספר לך, שרק השבוע, זכיתי לגלות, אחרי
הרבה הרבה שנים של היכרות עמוקה, של אהבה גדולה
בינינו. רק השבוע, זכיתי לגלות את המעיין שממנו שאבת
את האמונה האדירה הזאת, שהייתה אצלך כל הימים
באתי אתמול בלילה אל אבא, אל אמא. אבא תפס אותי
וביקש ממני לחשוב רק על דבר אחד. ניסיתי לנחם,
להוציא מילה. אבא עצר ואמר לי:

"מטריד אותי רק דבר אחד. נחשון העלה את כל העם הזה למדרגה כזאת גדולה
של אמונה. אני אחראי שזה לא יירד עכשיו".

זה מה שהעסיק את אבא, רגע אחרי שאתה כבר לא הייתה פה. רק
אתמול הבנתי, מאיזה חומר אתה קורצת.
ידעתי תמיד, כמו שידעתי שלשום כשעברתי לפני התיבה
ורבבות רבבות, כל בית ישראל, שאגו באותה תפילה
מאוחדת. ידעתי שהכל בא מאיזה שהוא כח שאתה מחייך בו"
"אבא הוסיף ואמר לי עוד משפט אחד, גם אותו אני חייב
להעביר לך. "כל - כך הרבה בקשות" כך הוא אמר לי,
"ביקשתי מהקב"ה. ביקשתי בריאות בשעה שהייתי",
ואתה יודע כמה אבא היה חולה וזכה לצאת, "וקיבלתי.
ביקשתי משפחה כמו שלנו - וקיבלתי. ביקשתי את כל
מה שרציתי".

"שאלו אותי", אמר אבא, "התפללו כל - כך הרבה ולא
קיבלו תשובה. ואני אומר", כך הוא אומר לי, קיבלתי
תשובה, התשובה היתה לא! ולאבא - מותר לענות גם
לא!" משם הגעת נחשון, ולמקום שכל האמת נמצאת -
אתה הולך עכשיו".
עד כאן מדבריו.

ההספד לא אמור לענות לך תשובה אלא רק לתת לך כיוון חדש לאיך הדברים
צריכים להראות במבט יהודי אמוני אמיתי.
אבל אם ניקח את השאלה שלך, אז למה שלא נלך איתה עד הסוף?
למה לעצור רק בגוש קטיף?
לא היו לך בחיים עוד מקרים שממש התפללת,באמת כיוונת ובסוף, מה לעשות, כלום?
תחשוב כמה פעמים בחיים שלך באמת יצא לך להוציא מעצמך תפילה,שאחריה
אמרת לעצמך: 'בחיים שלי לא דפקתי תפילה כזו!הקב"ה בטוח
לקח אותה ואחרי הפצצה כזו של השמיים הוא הולך להביא לי בדיוק מה שאני רוצה!'
וזה לא משנה אפילו על מה הייתה התפילה.
זה יכול להיות בת מאוהבת שמתפללת שהחבר שלה לא יעזוב אותה,בחור צעיר
שנשבר לו מהישיבה שלו ורוצה להתקבל לישיבה אחרת ומחכה לתשובות, בת אחרת
על אחותה שתתחתן כבר או על זה שיקבלו אותה להדרכה וככה כל אחד כבר יודע
בעצמו מתי באמת כאב לו בצורה כזו שהלב הנשבר שלו פשוט התפוצץ מבפנים וקרע
ת'שמיים.
ואז אנחנו מחכים ומחכים ומחכים ו...כלום!
ולא רק זה אלא שלפעמים למרבה הזוועה אנחנו מגלים שוואלה, לא להאמין אבל
קרה לנו בדיוק ההיפך!
החבר בסוף נפרד ממנה, הבחור לא התקבל לישיבה,את הבת שממש ביקשה בסוף לא
קיבלו להדרכה והאחות...האחות עדיין רווקה.
הלם טוטאלי!
שבירת כלים! משהו פה השתבש,זה נראה כל כך לא פייר!
אבל התפללנו! באמת שהתפללנו, שילמנו לו!
ורק לחשוב שאחר כך הם עוד רוצים שנקום בבוקר בשביל להתפלל...
אז אני אגיד לך שבעקבות השאלה שלך (ואני לא מדבר על הכאב האמיתי שאתה
מרגיש שאני מזדהה איתו לגמרי)אתה צריך לבנות מחדש את כל הבניין האמוני
שלך וכדאי להתחיל כבר מהקומה הראשונה והיא:
מזה תפילה?
ואיך אתה בכלל מתייחס אליה?
ואם נמשיך ונפצל את השאלה אז בוא נשאל גם למה הקב"ה באמת נתן לזה לקרות?
ואולי כדאי שאם כבר אז נפתח גם את כל הנושא שהרבנים אמרו לך:
'נסתרות דרכי ה' או יותר נכון 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי'.
אז אם היית צריך להסביר לחניכים שלך או לאחות הקטנה שלך מזה תפילה,
אני מבין שלפי השאלה שלך היית אומר להם שהמהות של תפילה היא כמו של מכונת-קפה.
כי מז'אומרת, כמו שבמכונת קפה, אתה מגיע, שם שקל, יוצא לך אספרסו הפוך עם 2
סוכר, ככה גם התפילה לא?
אנחנו מתפללים,שילמנו לקב"ה ועכשיו רק נשאר לנו לחכות לבת
קול משמיים שתצא ותכריז לנו:
בקשתכם התקבלה, אנא המתינו מס' שניות...מוכן!
כי מאיזה מקום השאלה שלך מתחילה אם לא מיחסי גומלין שהיטיב לתאר אותם
ביבי נתניהו בקשר לערבים:
יתנו, יקבלו. לא יתנו-לא יקבלו.
ככה גם כאן,
נתפלל,ניתן-נקבל. לא נתפלל,לא ניתן,-לא נקבל!
בית הכנסת של נווה דקלים היה מפוצץ בנוער שבאמת התפלל.
במקרה של נחשון רבבות אנשים התפללו כמו בגירוש באמת מכל הלב,עם ישראל
שילם בתפילה, עשה את שלו!
אנחנו את שלנו נתנו ומה קרה בסוף?
נראה שכל הדמעות שלה קפאו להם ונתקעו איפה שהוא במכונה. תקלה בייצור.
אכזבה.ספקות באמונה,כיפה קטנה,והופ,פתאום הצדיק של השבט יוצא עם הבת של השכנה...

אז בוא נבנה הכול מחדש ונראה איך הדברים באמת אמורים להיראות:
התפילה היא לא רשימת קניות בסופר של הקב"ה.
התפילה היא קודם כל קשר!
כמו שבעל רוצה להיות בקשר עם אשתו,אמא רוצה להיות בקשר עם הילד שלה ככה
גם כאן,אנחנו מדברים קודם כל על קשר בינינו לבין הקב"ה.
עצם הנוכחות,הקירבה, הביחד, ההרגשה שנכון לעכשיו אין אף אחד אחר בכל
העולם אלא רק אנחנו והוא,עצם זה זו התחושה הכי מדהימה שיש והיא היא קודם
כל המהות של התפילה:
שיש מישהו שבאמת שומע אותי,נמצא כאן איתי,עוטף אותי בהבנה. אני לא לבד!
שמעתי כבר על חבר'ה צעירים שישבו על הכיסא מול הפסיכולוג והתחילו לשפוך
ולספר לו למה הם עוד שנייה מתחרפנים.
הוא הקשיב להם, עשה עם הראש, אמר להם שהוא מבין ועדיין הם הרגישו שאין
לבן אדם שמץ של מושג מה הם מרגישים ומה עובר עליהם. (כמובן שיש
פסיכולוגים טובים ואני לא בא להכליל)
זו התחושה הכי נוראה שיכולה להיות.
זה המשמעות הכי עמוקה של הלבד.
אבל כשאתה מתפלל ל'וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא בּוֹחֵן כְּלָיוֹת', אז
אתה כבר יודע שעוד מישהו מלבדך מדבר ומבין את שפת הלב שלך.
בגוש קטיף, כל הנוער, כל נער ונערה בנפרד היו ממש בחדר יחוד עם הריבונו של עולם!
המהות, התכלית הכי גבוהה של התפילה הגיעה לייעודה.
זה לא קשור בכלל לרשימת קניות, לתפיסה השגויה של התפילה שאומרת:
התפללנו ועכשיו אנחנו מחכים לתוצאות.
זה הרבה יותר גבוה מזה, אחר לגמרי.
אנחנו מדברים כאן על חיבור,קשר,יחסים עם הקב"ה,אהבה.
לא על מה שיצא לי אחר כך.
כשהיית שם, וידעת שעוד רגע והם הולכים לנפץ לך חיים שלמים,בפעם
הראשונהבאמת הרגשת שאין לך בעולם אף אחד שאתה יכול לסמוך עליו,רק על
אבאל'ה.
אתה והוא, הוא ואתה וזהו!
אין בחדר אף אחד
כי בדרך כלל,כשאנחנו באמת מבקשים משהו, אז נכון,יש את הריבונו של
עולם,כמובן איך לא, אבל יש לנו גם עוד גורם, כמו למשל חיל האוויר הכי
תותח בעולם.
ואז...אז זה כבר לא ייחוד.
זה כבר לא רק אתה והוא.
מישהו מסתכל עליכם, מישהו נמצא בחדר.
אבל שם, בגוש קטיף, פתאום אנשים התחילו להבין מה הפשט של:
ממעמקים קראתיך ה'...
משכיל לדוד בהיותו במערה תפילה.
איזה מערה,איזה חושך.הצבא שלנו השתגע לגמרי!
עליהם אני אסמוך?
ואז הקב"ה כביכול, אמר לנו:
הו! סוף סוף אני ואתם לבד!
סוף סוף אתה באמת מרגיש ונושם את זה שחוץ ממני אין לך אף אחד!
התפילה לא התקבלה?
אתה באמת חושב ככה?
אין לך מושג כמה שהיא התקבלה!!!
הקב"ה מחזיק אותה אצלו,קרוב קרוב!
חשבת פעם כמה גזירות ופיגועים נמנעו מאיתנו בגלל אותה תפילה?
מגיע השטן,מגיע מידת הדין וצועקים:
תראה כמה פריצות! המדריך הזה בעצמו מחפף בשמירת העיניים.
המדריכה הזו כבר לא הולכת עם אותו אורך של חצאית!
והם מחכים,רק מחכים כמו אריה לטרף.
תן להם את הסיבה הכי קטנה כדי שאחר כך נבכה חודשיים...חס וחלילה.
ואז הקב"ה מפנה את כל המקטרגים לעבר התפילה ההיא ,שלך.שלה.שלנו.
על נחשון, ועל הגירוש ועל כל הפעמים שהראנו לעצמנו שאנחנו באמת חיים.
את המדריך הזה אתם רוצים שאני אעניש?
מה אתם בסדר?
ראיתם את התפילה שלו?
איך שהוא באמת בכה? איזה אמת!
איזה אושר הוא גרם לי!
היא קצת מחפפת בחצאית? ברור שזה כואב לו, מעציב אותו, אבל מה הוא יכול לעשות?
השטן מנסה לקטרג, אמת שכן, אבל גם הוא יודע שלא משנה מה שהוא יעשה תפילה
טהורה כזו כמו אותה בת, אותם בנות שבכו אז בנווה דקלים, כמו התפילה
שלךהוא לא יכול להוציא מעצמו.
הוא לא יכול להרעיש ככה עולמות.
ומידת הדין,והשטן,והקטיגור,משתקקים,כי מה כבר יש להם לעשות כנגד האמת?
לא,לא הייתי שם, בבית דין של מעלה, אבל אני יכול להבטיח לך שכל דמעה
ודמעה שירדה שם מסוככת עד עכשיו על כל אחד ואחת מאיתנו.נותנת לו חיים ורק
הקב"ה יודע כמה תינוקות ואנשים ניצלו ועוד ינצלו אי"ה בזכות אותה תפילה.
בזכות התפילה שלך שחשבת שהיא לא התקבלה.
רק מה, לפי השכל שלנו, לפי העיניים שלנו, נראה שהתפילה שלנו לא התקבלה,
וכאן אנחנו עוברים לשאלה השנייה,שבעצם טוענת שלפי השכל שלנו אנחנו ממש לא
מבינים מה ניסגר עם כל הדברים האלו, שהקב"ה עושה לנו.
אני רוצה שתנסה לחשוב מאיפה השאלה הזו מתחילה בכלל?
והתשובה הרבה יותר פשוטה ממה שנדמה לך:
גאווה גאווה ועוד פעם גאווה!
כי מה, שאני לא אבין משהו? אני?
המורה שלי טמבל,החבר דפוק,כולם מפגרים אבל אני?
שאני אודה שזה פשוט גדול עליי?
אין מצב!
כמה פעמים תפסתי את עצמי עומד ולא מבין איך הקב"ה עשה מה שעשה.
וזה תקף להכול, החל מהשואה וכלה בשידוך שאתה לא מבין למה לעזאזל נראה לך
שהחליטו בשמיים לעשות לך דווקא.
כאילו מה, ריבונו של עולם,באמת אין דין ואין דיין?
"השופט כל הארץ לא יעשה משפט?
או כמו שאמר איוב בצערו:
ריבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב?
וכמה פעמים אני רואה ורק אני יודע כמה שאני באמת משתדל ומנסה והדברים
הולכים כל כך קשה ואצל אנשים אחרים זה פשוט משחק ובא לי לצרוח!!!
ואני לא מבין.פשוט לא מבין!
אבל מאיפה זה מתחיל בכלל?
מאיפה צמחה לה בכלל ההווא אמינא הזו, שאני, הקטן והמטומטם יוכל בכלל להבין אותו?
ג א ו ו ה.
כי אם נחשוב על זה,אז שהראש כואב לי והרופא מביא לי אקמול אני כן מבין
איך האקמול עובד?
לא, ואף על פי כן אני לוקח אותו!
ולהבין איך החשמל מגיע לי לבית, את זה אני כן מבין?
לא, אבל זה לא מונע ממני מלהשתמש בו.
ובכלל, לפני שאני מתחיל עם הריבונו של עולם, להבין דף גמרא, את זה
אני כבר כן יודע?
רש"י הקדוש, שבוא נגיד היה חכם 'לפחות' כמוני, כתב בחומש שהוא
לא הבין,שאין לו תשובה וכן גם ר' עקיבא איגר, הגאון שבגאונים נשאר לא פעם ולא פעמיים בצריך עיון או בצריך עיון גדול הם, שמי אני ומה אני בכלל לידם, הם יודעים שמה לעשות אבל יש מקרים שהם לא
מבינים והם לא מתביישים להודות בזה,אז שאני אבוא ואשאל איך זה יכול להיות שאני לא מבין את הקב"ה?
למה את עצמי אני כן מבין?
אלא כמו שכתבנו, המחשבה הזו, שאני, טיפוס שחושב במונחים של חומר וזמן,אבין את הדרכים של הקב"ה לא קשורה בכלל לשכל, אלא רק לעקמומיות הלב,
לגאווה ולכן כדאי להתחיל ולהתעכב על השורש הזה, שמתחיל מהלב.לא לחיות בסרט,בפנטזיה שבאמת האמת היא היא זו שאנחנו מחוייבים לה, כי אם רק נחשוב
טיפה, נבין שלא מהמקום הזה כל השאלות שלנו מגיעות.

אז בוא נסכם קצת,כי אני רוצה שזה יה'יה לך ברור:
הכאב שלך, התגובה של אחותך,יש לכם את כל הזכות שבעולם להרגיש ככה וכל עוד אף אחד אחר לא נכנס לנעליים שלכם וחווה את מה שאתם חוויתם אז באמת שהוא
לא יכול להגיד לכם כלום.
רק מה שכן,תהיה מספיק פייר ואמיתי עם עצמך כדי לעמוד על ההבדל.
זה לא קשור לספיקות באמונה ולדברים שכליים כי עדיין אחד ועוד אחד שווה שניים.
מצד האמת התפילה היא לא הצבת אולטימטום לקב"ה אלא עניין של חיבור וקשר
התפילה שלך מצד האמת באמת התקבלה בכל צורה שהיא ונכנסה למקום הכי הכי
גבוה שיכול להיות
רק מה מה שנראה לך במוח שלך, בכלים שלך כדבר לא טוב, לא אומר שמצד האמת זה לא טוב.
ממש כמו ילד קטן שלא מבין למה לקחו לו ת'סוכרייה.
איך היא תועיל לך מתי כמה ולמה?
בזה אתה יכול להיות רגוע, מלך העולם שהעולם שלו ידאג כבר שתקבל את הדבר
הכי טוב לך מצד האמת.
רק מה,כדאי שנדע תמיד מתי אנחנו מדברים מהלב ומתי מהשכל ובדרך כלל על פי
רוב, אנחנו מדברים מהלב.
אם אתה יכול לתת תשובות לאחותך,להפנות אותה לאנשים שיוכלו לעבוד איתה על
הצד הריגשי מה טוב,ואם לא,תמיד היא יכולה גם לפנות אלינו ואי"ה נראה כבר
לאן אנחנו ממשיכים מכאן.
אל תעזוב את ההדרכה!
ההדרכה אמורה לבנות אותך, לתת לך יותר, להפוך את האישיות שלך למשהו אחר לגמרי.
רואים שהנושאים האלו בוערים לך, שב,תלמד אותם טוב כי אין דבר שנוגע יותר
לחיים שלך מאשר התפילה והאמונה.
ולגבי מה שכתבת על זה שאנחנו מציינים פחות מידי את היום לגירוש
אני לא דובר של אף אחד אבל בכל מה שנוגע לעצמי, מודה שהמכתב שלך הבהיר לי
שאני יכול וצריך לעשות יותר, הרבה יותר בקשר לכאב של האחים שלי.
אף אחד לא הולך להשאיר אתכם לבד ואתה יותר ממוזמן לשאול ולהקל מהכאב שלך באמצעותנו.

שבת שלום, ובשורות טובות
אבינעם
avinoam811@gmail.com