למה אין בעיה אמונית בלקיחת תרופות?

שלום רב

יישר כח על השאלה החשובה. חשוב לציין שרבים מגדולי ישראל עסקו בשאלה החשובה הזו, ואני אכתוב כאן את מה שמקובל מרבותינו.

הנסיונות בעולם הזה, הם לא נסיונות עד כמה אנחנו אמיצים או עד כמה אנחנו חזקים.

הנסיונות הם [האם אנחנו בני אדם טובים].

לקחת תרופה זה לא מעשה רע, בדיוק כמו שללכת בחורף עם מעיל ולא עם גופיה זה לא מעשה רע.

כשיש בעיה גשמית, צריך להתמודד איתה במישור הגשמי, כאשר יש בעיה נפשית, צריך להתמודד איתה במישור הנפשי וכן הלאה.

[אז איפה בכלל יש נסיונות?]

קודם כל, יש נסיונות בבחירה הפשוטה בין טוב לרע. בין לותר ובין להתעקש, בין ללכת אחרי העיניים ובין לעצום אותם וכן הלאה.

מעבר לכך, וברמה הרבה יותר גבוהה הנסיון הוא, ההתיחסות שלנו להתמודדות הגשמית.
אם לוקחים תרופה, ושוכחים להודות לה' (ולשליחיו הנאמנים) אז יש כאן בעיה.
אם לוקחים תרופה, וזה רק מחזק את הקשר שלנו לה', אז זה מצוין, זוהי הצלחה כבירה
כמובן, לא פשוט לזכור להודות על כל דבר קטן, וזו עבודת חיים שלמה, להגיע למה שאמרו חז"ל - כל הנשמה תהלל יה - להלל לה' על כל נשימה ונשימה.
כמובן שיש גם נסיונות ב'צד השני'.
אם לוקחים תרופה והיא לא עוזרת, וכו'


כמובן, שאת כל ההתמודדויות האלו צריך לעשות בהדרגה, ולבירור יותר מפורט - אפשר פשוט לפתוח 'מסילת ישרים'.

ברכה והצלחה

טוביה
tsbias@Actcom.co.il