למה אומרים היום שיר של יום

בס"ד

גם ישראלים היו בבית המקדש ובעריהם בשעה שמקריבים קרבנות ועומדים על קרבנות הציבור. וגם בעריהם היו ישראלים מתכנסים ואומרים מעמדות בשעה שהיה קרב קרבן התמיד. וכך אומרת המשנה בתענית פרק ד (ב) "אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כח), צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי, וְכִי הֵיאַךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב, וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו? הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת. עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶל כֹּהֲנִים, שֶׁל לְוִיִּם, וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים. הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶן וְקוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית".
וכך מפרש הרמב"ם בפירוש המשניות שם:
"והיו אנשי מעמד ההם שלוחי ישראל כולם, והיה דעתם וכוונתם כולם להתעסק בעבודה ובתפילה, ולא היו מתעסקין בעסקיהם, והיה לבם ומחשבתם בקרבנות, וכשהיה מגיע זמן המעמד [כל מי שהיה מהם מאנשי אותו מעמד קרוב מירושלים היה נמצא במקדש בשעת הקרבת הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר], ומי שהיה רחוק מירושלים היו מתכנסים בבתי כנסיות שלהם ומתפללין וקוראין כמו שנזכר, והיו מתעסקין בעבודת השם כל אותו השבוע שהיה המשמר שלהן בתפילה ובקריאה ותענית כמו שיתבאר, והיו קורין מעשה בראשית, לפי ששלימות המציאות בעבודה, ואין אצלינו עבודה אלא עם הקרבנות, וכן אמרו אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ:
וטעם הענין שאלה שבירושלים – יהיו איתם בבית המקדש ואלה שבעריהם - יתחברו למציאות שהיתה בבית המקדש. גם אנחנו בימינו צריכים להתחבר תמיד למציאות שהיתה בבית המקדש בשיר של יום – גם היום.