ללכת ברחוב עם בגד שאני מאד אוהבת זו גאוה?

שואלת יקרה,
יישר כוח על השאלות היפות. הבירור שלך הוא חשוב מאוד, הרבה פעמים אנחנו פוסלים משהו בצורה גורפת מבלי לברר לעומק את השורש החיובי שיכול להיות לו, ואנו עלולים להפסיד הרבה כתוצאה מהמהלך הזה.

למידת הגאווה יש שורש חיובי מסוים, אך צריך רגישות רבה בשביל לברר אותו ולהוציא אותו לפועל מבלי לגלוש לגאווה פסולה, שהיא אחת המידות הבעייתיות ביותר שיש. השורש החיובי של מידת הגאווה, במילים פשוטות, הוא ההכרה בכך שנוצרנו בצלם אלוקים, ובתור כאלה יש לנו יכולות שעלינו להוציא לפועל בצורה חיובית. על זה אמרו חז"ל "בשבילי נברא העולם". ואולם, בהגדרה הזאת צריך לשים לב למילים "בצלם אלוקים" - כלומר, כפי שציינת, כל מה שיש לנו זה מה´, ועלינו להכיר בכך שקבלנו את הדברים האלה ממנו על מנת לעשות איתם טוב. הגאווה שצריכה להיות לנו אמורה להגיע מהנקודה הזאת, ורק מזאת. (אני לא נכנס לנושא של גאווה לאומית שהיא חשובה מאוד אך נראה לי שלא אליה התכוונת). החשיבות שלנו בעולם נובעת מהתפקיד והיכולות שה´ נתן לנו, וההכרה במקור שלהם נותנת גם כבוד גדול, או אם תרצי גאווה, שכן הם מהמקור הכי גבוה, אך מצד שני גם ענווה גדולה שכן לנו נותר רק לפתח ולהוציא לפועל את אותם כישרונות שקבלנו ללא כל מאמץ מצדנו.
מכאן נובעת נקודה יסודית, שהגאווה שאנו אמורים לחוש היא פנימית, אין עניין להוציא אותה כלפי חוץ, מכיוון שכל הנבראים הם שווים באותה נקודה - כולם נבראו בצלם ואין שום מקום לגאווה, כי כל מה שכולם קבלו הוא מאת ה´. זה לא אומר שאסור לנו לבטא את עצמנו, אך חשוב להבין שמי שאנחנו באמת זה לא התדמית שאנחנו משדרים כלפי חוץ, אלא איך אנחנו מוציאים לפועל את הייחוד שה´ נתן לנו.

אז עכשיו, איך חיים את ההכרה הזאת? לעניות דעתי, מה שנובע מהאמור הוא שאנו צריכים לחיות בתודעה פנימית של רצון לעשות רצון ה´, להביא ברכה עם כל הכלים שהוא נתן לנו. אחד התנאים לכך זה חיים טבעיים, חשוב מאוד שיהיה לנו טוב כשאנחנו עושים זאת. לכן נראה לי שאם לבישת בגד יפה עושה לך טוב ומשמח אותך, לא מצד מה אחרים חושבים עליך אלא פשוט כי את מרגישה נוח ושזה מבטא אותך (וכמובן רק אם זה מותר ע"פ ההלכה) אז לעניות דעתי (ואני לא רב) אין שום בעיה ללבוש את זה אלא להפך, זה עוזר לך להוציא לפועל את הטוב שלך בצורה יותר שלמה. חשוב מאוד לא לקחת את הדברים האלה רחוק מדי, ולחשוב שכל מה שחשוב זה שיהיה לנו נעים וכיף.
בשבילך הייתי ממליץ לך לא להשוויץ בדברים היפים שיש לך, גם כשזה מאוד מפתה. אין שום בעיה להשתמש בהם בצורה סבירה אבל כשמשתמשים בשביל שאחרים יראו זה מאוד בעייתי, בראש ובראשונה עבור המידות שלך. את ההכרה שניסחת כל כך יפה, שהכל מה´ והוא יכול לקחת בשניה, צריך גם לחיות ולא רק להגיד, ואין לי שום ספק שאת מסוגלת. זה קשה בהתחלה אבל אחרי כמה פעמים זה נהיה הרבה יותר קל. וכמובן חשוב לעשות דברים בהדרגה.

אין לי ספק שאת צודקת, שבימינו יש הרבה גאווה אצל רוב האנשים. לצערנו הרוב גם לא רואה את המידה הזאת פסולה, ויש אפילו אנשים שרואים אותה כערך. אבל מי שקשור לתורה צריך לדעת ולשאוף לקיים את ההכרה שמה שיש לנו זה מה´, גם כשכל החברה מתנהגת אחרת. ולבסוף - הענווה מקנה לנו גם את הכבוד הגדול ביותר בעיני אחרים, כי אין דבר שיותר מוערך מאשר התנהגות טבעית ומתוקנת.

סליחה על העיכוב הגדול במסירת התשובה.

יואב.