שאלה
רציתי לשאול את כבוד הרב שאלה בנושא שמטריד אותי בזמן האחרון. יש לי חברה מאוד טובה שלפני כשנה וחצי ניסתה להתאבד ע"י לקיחת מנת יתר של כדורים. החברה הזאת שלי לומדת איתי באולפנה כבר 6 שנים ואני מכירה אותה טוב מאוד. לפני כשנה נודע לי שהיא חולה במחלת נפש שגרמה לה לנסיוןהתאבדות. לצערי הרב היום כשהגעתי לאולפנה נודע לי שהיא ניסתה שוב אך הפעם בבית הספר לעיני הרב. בעקבות המקרה היום ובכלל רציתי לשאול את הרב בקשר ליחס ההלכה כלפי אנשים כאלה. האם יש אזכור לזה כלל בהלכה ואיך אנשים כאלה יכולים לעבוד עבודה אמיתית את הקב"ה. אשמח מאוד לקבל תשובה בעניין זה. תודה.
תשובה
ב"ה
שלומות,
לא הבנתי את שאלתך. אם את שואלת אם יש בהלכה התייחסות לאנשים החולים במחלת נפש היא תשובה היא כן. ההלכה מתייחסת לאנשים שאחזם טירוף. ברור שהיחס אליהם הוא כאל חולים ואנו צריכים לתמוך בהם כל כמה שניתן.
ברור שאנשים אלה יכולים לעבוד את ה'. אולם, מערכת השיקולים שלהם היא בעייתית והם עלולים לקבל החלטות מוטעות במגוון רחב של נושאים במנוגד לנאמר בתורה, אך אין הם עושים זאת מתוך כוונה רעה אלא בשל כשלון אישי חמור. לכן, אין לדונם על כך לכף חובה.
כל שעלינו - עלייך לעשות הוא להשתדל להתייחס אליהן בצורה מכובדת ולעשות כל שניתן כדי לתת להם תחושה שהם לא דחויים. ככל שיצליחו להרגיש תחושות של שייכות ייטב להם.
בברכה,
שי