שאלה
שלום.
בזמן ההתנתקות הייתי בגירוש של חומש..
ולפני שהגעתי לשם שקלתי את רעיון הצבא מלעשות שירות לאומי. וכשיצאתי משם וכמובן שהתפניתי בכוח, הבנתי שצבא ברור שאני לא אעשה ולא רק שהבנתי לאן אני אלך אחרי סיום כיתה י'ב אלא גם הבנתי שאין לי שום ערך לצבא או כבוד מכול סוג...כיום חברות שלי מנסות להסביר לי שצה"ל עשו זאת בעל כורחם ועוד סיבות שבגללם אני צריכה לכבד או לפחות להעריך את הצבא.אך שום דבר לא משכנע אותי או לפחות נראה לי הגיוני..
האם אני לא בסדר? ואם כן אז למה?
תשובה
ב"ה
שלום רב לך,
אני לא מחלק לך ציון. עברת חויה קשה ומסעירה שמטלטלת כל אדם וגורמת למצב קשה.
אני משוכנע שככל שהזמן יחלוף נוכל לבחון עמוק יותר את היחס למדינה, לצבא ולעצמנו.
אני משוכנע שמותר לכעוס על הצבא. אני משוכנע שנכון לכאוב. אבל, זה צבא שלנו. הוא צריך להגן עלינו. אנו אוהבים אותו. צבא זה לא החיילים. צבא זו המסגרת הכוללת חיילים אבל צבא זה ענין של מהות,של התגלות המלכות.
בברכה,
שי