ללא נושא

שלומות,


אילו ידענו על מה ולמה באים עלינו הנסיונות הללו, מן הסתם, חיינו היו נראים אחרת.
אז למה לא מודיע לנו הי"ת מה חטאנו, מה פשענו?
דומה בעיני שפלא גדול יש כאן. טועים הם החושבים שחטא מסוים הוא זה שהביאנו הלום. כשנפסק להלכה שעל ג' מצוות יהרג ואל יעבור, נפסק כך כיוון שעבירות אלה סותרות את מהות הקיום האנושי ומביאות כליה על המציאות. אבל, באופן כללי, חיים של תורה הם תביעה פנימית אליה אנו נתבעים. אסור לנו להתחמק מכך.משהו בחיים שלנו, בתפיסת העול הכוללת שלנו לקוי. שמא היחס לתורה בכלל?! שמא היחס הכללי לאדם,אליו אנו מתייחסים כפונקציה שנועדה לשרת את המציאות. בימינו יש הרבה מאוד עבדים, מכפיה ומרצון. עבדים מכפיה הם אלה שחושבים שמבחירה הם רצים אחרי מותרות החיים. כל היום עבדים של הנאותיהם - מה שמונע מהם להכיר את החיים. גם עבדים אחרים: פועלים זרים, סחר בנשים, שכר מינימום לעובדי דחק ועוד.
שמא החיצוניות היא הסיבה לכל זה?
לי נראה שמה שחסר במציאות שלנו זה ענווה. ההכרה שאני לא במרכז, שאני לא יודע הכל. התחושה שאני גדול ושולט במצב. התחושה שתמיד אגיע למה שצריך. אבל - אז הפיגוע גורם לי להרגיש קטן, ותלוי ומי שלא שולט על התהוות המציאות.
כך, אנו מתמלאים בספקנות יוצרת שמאפשרת לנו לחוש את ה' במציאות.


יש להאריך בכך אך אילו כמה הארות על קצה המזלג.


כל טוב,


שי