שאלה
בס"ד
פניתי לחברים מקשיבים בשאלה בתחילת השנה וב"ה בזכות זה אני איפה שאני היום. הייתי רוצה לשתף ולספר בקצרה על מה שעבר ועדיין עובר עליי כדי שאולי בע"ה זה יעזור לאחרות.
"לי זה לא יקרה", "אני? מה פתאום!" . משפטים כמו אלה אמרתי לעצמי במשך כל תחילת הקשר. הרבה אנשים הזהירו, אמרו שכיתה י'א זה גיל צעיר לקשר ובגיל הזה זה לא בריא. אבל אני כמובן המשכתי בשלי, בטוחה שאני יודעת יותר טוב מכולם מה הכי נכון לעשות.
בהתחלה הכל היה מושלם, בדיוק כמו שדמיינתי תמיד. הפגישות היו כיפיות והשיחות זרמו, הרגש הגיע והנה- "רואים שהכל בסדר?"
אבל לאט מאוד, כמעט בלי שהרגשתי, הדיבור על המגע התחיל. וכמה קשה לו לשמור כי הוא באמת כ"כ אוהב אותי. למה אסור לי לגעת בך אם זה מגיע ממקום אמיתי?
במצבים כאלה כל הספרים כבר לא עוזרים. כל הסיפורים והשיחות ששמעתי, כלום לא עוזר.אי אפשר לעמוד בזה לאורך זמן. ברגע שמתחילים לדבר על זה, זה מכניס את הנושא למודעות ופתאום את מוצאת את עצמך רוצה את זה בדיוק כמוני, הרי גם אני אוהבת אותו לא? הוא באמת מקסים ורגיש אז, תזכירו לי למה לא בעצם?
אחרי הפעם הראשונה יש נקיפות מצפון, למרות שבקושי עושים משהו, פתאום קשה להבין מה קורה. מחליטים שחוזרים לשמור שוב אבל מסתבר שאחרי שמתחילים, לשמור נגיעה הופך למשימה בלתי אפשרית. ונופלים שוב פעם. הפעם קצת יותר רחוק מהפעם הקודמת. ושוב יש את הקול הפנימי הזה שמתנגד.
אבל לאט לאט, גם הקול הזה נעלם, היצר מתחיל להשתלט על כל מחשבה הגיונית ופתאום כבר לא נלחמים בזה.
בתור חניכה עברתי כ"כ הרבה פעולות על בינו לבינה. שמעתי כ"כ הרבה סיפורים על איך שדברים כאלה מתדרדרים כ"כ מהר. ועכשיו? עכשיו אני יושבת וכותבת את הסיפור שלי. גם אני פתאום אותה אחת שנפלה בזה, אותה אחת שמי שמסתכל עליה מבחוץ בחיים לא יחשוב אפילו על משהו כזה.
הלוואי ויכולתי לומר שיש כרגע סוף טוב לסיפור. הקשר הזה נמשך שנתיים, קשר עם בחור באמת מקסים וצדיק שהביא אותי למקומות שאני לא מאחלת לאף אחת להיות בהם. מקומות שלא הצלחתי לזהות את עצמי.
אחרי שנחשפים לעוצמה כזאת של קירבה, קשה מאוד להפסיק וכמעט בלתי אפשרי לשים גבולות.רוצים דברים שלא חשבתי שארצה בשלב שהייתי בו.
מי כמוני יודעת כמה קשר הוא דבר שמשתוקקים אליו, שהמגע הזה גורם להרגיש כ"כ קרובה ונאהבת. צריך לעצור דברים כאלה לפני שנהיה מאוחר. חייבים