שאלה
לכבוד הרב שי פירון שלום!
אני מחנכת של תלמידות בכיתה ט' באולפנה במרכז הארץ. אני יודעת שיש בעיות בנושא נגיעה בין תלמידותיי לבין בנים מהשבט\ מדריכים בסניף וכו'.
אני מעוניינת להעביר להן את המסר של איסור נגיעה, אך איני יודעת כיצד לעשות זאת ובכלל כיצד לגשת לעניין, בצורה שהתלמידות יבינו ויקבלו את הדברים.
אשמח לשמוע עצות ורעיונות בעניין, תודה מראש.
תשובה
ב"ה
שלומות,
א. העצה המרכזית שלי היא לא לדבר על זה, בשלבים הראשונים בצורה גלויה.
אסור שיווצרר הרושם כאילו כל מה שנמצא במרכז סדר היום החינוכי שלנו הוא עניני נגיעה. ובכלל אני חש שהביטוי "שומר נגיעה" הוא ביטוי בעייתי מאוד. כשנו שואלים עם אחד מחברנו "שומר שבת" או "שומר כשרות" אנו מתכוונים לשאול אם הוא דתי? אם הוא שייך למחנה. לא הייתי רוצה להעמיד את ענין שמירת הנגיעה בהתחשב בסוג החברה בה אנו חיים, כמה שמגדיר את הזהות של ילדינו. בכלל, צריך להזהר לחלק את החברה למקפידים יותר ולמקפידים פחות. לכן, אין ליצור תחושה לא נעימה.
יחד עם זאת, חשוב ליצור תחושה של רצון להתקדם ולא תחושה של עמידה במקום. המתח בין האהבה לכל לבין הדחיפה קדימה הוא סוד החינוך.
ב. כדי להצליח חייבים לומר מסר ברור. עם חיוך, עם הרבה אמפטיה והבנה לקשיים. אבל - ברור. לא לוותר ולומר את כל מה שאנו מאמינים. לא לרחם.
ג. חשוב לדבר על ערכם של מצוות וטעמיהן. מה מסתתר מאחורי המצוות? מה המשמעויות שלהן? מנין הם נובעות. חשוב להעביר מערך על ערך המצוות ובו להבהיר שתי נקודות משמעותיות:1. המצוות נועדו לתקן את עולמנו הפנימי. לכל מצווה מטרה פנימית מעבר למעשה החיצוני. לא תמיד אנו יודעים איך זה משפיע. 2. לא עושים רק מה שמבינים. המצוות מחדדות את האמון והשייכות שביננו לבין ה' ית'.
יש להדגיש את סוגיית המחוייבות. בחברה דמוקרטית ניתן לדמות זאת לחוקי המדינה המביאים לידי ביטוי את החובה שלי להקפיד עליהם ג אם אני לא מזדהה כי אלמלי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו. כך, גם ביחס לפרט: עלינו להבין שאנו משלמים מחיר גם על דברים שאנו לא מסכימים איתם אחרת "נבלע" את עצמנו. נוותר - בסופו של תהליך - גם על הערכים איתם אנו מסכימים.
גם שאלת המחוייבות צריכה להתברר מתוך עצמה ולא מתוך רפיון. כך בנויה המשפחה, כך בנוי הקשדר הזוגי וגבוה מעל גבוה - כך בנוי הקשר עם רבש"ע.
אם כן על שני יסודות בנוי החינוך למצוות: על יסוד המחוייבות ועל יסוד ההזדהות. האחד מזין ומאזן את השני.
ד. אחר כך, נכון לדבר על הערך הפנימי של הלכות צניעות.
חשוב להדגיש שהלכות אלה לא נובעות רק משאלת היחסשבין איש לאישה אלא גם משאלת היחס שבין אדם לעצמו. לא לוותר לעצמנו ולהעביר את שאלת הצניעות למין השני שאינו יודע לאזן את עצמו בעולם יצרי.
צניעות היא ביטוי של התכנסות פנימה המחדדת את ההבנה הפנימית של האדם ומסייעת לו להקשיב ולקבל את עצמו ואת הזולת.
עקרון זה מדגש שיסודו תהצניעות עמוקים יותר, מקיפים יותר.
ה. רק אז, אפשר להשתמש בסוגיית הנגיעה כ ב י ט ו י
לכל למכלול השלם של העניינים המפורטים.
סוף דבר:
אל תוזילי את עצמך לסיפורי אימה ופחד מה קרה למי ש...
אל תפעלי ברמה של פעולה...
אל תתמודדי במגרש שלהן, העבירי אותן למקום משמעותי יותר, מרומם יותר.
זה יקח זמן אבל תמיד יש לדעת שהאדם - באמת - מחפש משמעות!
מקווה שהואלתי לך.