שאלה
מהי עמדת ההלכה, האם עדיף ללמוד רפואה על מנת ללכת לתחום המחקרי או שמא עדיף ללכת לכיוון הטיפולי?
מחד, במחקר ישנו יתרון שבמחקר אחד ניתן לעזור להרבה חולים. מאידך האם ניתן להזניח את הטיפול באנשים שצריכים עזרה ויש צורך ביותר רופאים מטפלים במצב הנוכחי.
ברור שניתן לשלב את שני הדברים אבל אני מתעניין לשמוע מהו הדגש הראוי.
תשובה
שלום וברכה
א. אינני חושב שניתן לדבר על עמדה הלכתית. יש צורך בשני התחומים.
ב. ניתן לומר כי יש נטייה מסוימת לתחום הטיפול וזאת משתי סיבות. ראשית, בהלכה יש משקל מסוים ל"חולה המוטל לפנינו", ובשל כך המידיות של הטיפול הקונקרטי היא בעלת משקל מסוים* הדבר השני הוא העובדה שבטיפול אנו עושים הרבה יותר מאשר רפואת הגוף, וגם לכך יש משקל.
ג. עמדתי בשאלות אלה הוא שיש לעשות את מה שנוטים לעשות, מתוך אמון שהתחושות הטבעיות והרצונות הם סוג מסוים של "נבואה פנימית", ומתוך הבנה שכיוון שיש צורך בשני המסלולים דווקא השמחה הפנימית שעושים מה שנוטים לעשות מחזקת את העבודה, ומאפשרת לפתח אותה יותר ולכוון אותה לשם שמיים.
ד. אפשרות אחרת היא כמובן סוג מסוים של שילוב. אם שילוב – עדיף בדרך כלל להתחיל בפרקטיקה כי אז מבינים יותר טוב את המציאות.
כל טוב