שאלה
שלום רב, אני מאוד אוהבת היסטוריה ובמיוחד תולדות עם ישראל. לאחרונה התחלתי לימודים גבוהים (אקדמאיים) בנושא במוסד הנחשב לתורני בגישתו. הבעיה היא שכאשר לומדים תנך והחסטוריה ברצינות נפגמת האמונה באמיתות כל פרט ופרט בתנך. שאלתי היא: (א) איפה הגבול בו אני אומרת שהאקדמיה טועה והתנך צודק? ואיפה אני מקבלת את הגישה המחקרית שהתנך לא דייק בפרטים (בלשון המעטה)? (ב) למה לא מלמדים את הגישה המחקרית כבר בתיכונים כדי שהנוער לא ייכנס להתנגשות חזיתית בהגיעו לאקדמיה?
תשובה
א. לא ניתן לענות בשו"ת אינטרנט על שאלה כה כבידה. כל סוגיה לגופה. מכל מקום אין בלקסיקון שלנומשפט כמו 'התנ"ך טעה'. יש בלקסיקון שאוליי אנו לא מבינים את התנ"ך, וזו לא סתם אמירה . כידוע יש בלבלו גדול מאוד בציבור הדתי בין פשט לדרש ולא כל מה שמיחסים לתנ"ך באנת כתוב בו.
ב. אכן אני מסכים שעושים טעות, שלא חושפים את תלמידי התיכון לטענות המחקריות, ולא נותנים להם כלים להתמודד איתן.