לומדת בבית ספר חילוני וקשה לי

שלום שואלת יקרה.
אני רוצה להגיד קודם כל שממש התרשמתי ממך- מהרצינות, מהשאיפות הגבוהות, מהבחירה שעשית לשוב בתשובה, מהרצון להשפיע על הסובבים אותך, לשתף אחרים בטוב הגדול שזכית בו.
אני רוצה לשתף אותך בכמה מחשבות שעלו לי מתוך שאלתך בתקווה שתהיה לך תועלת בהן. אני אומרת מראש שאת מוזמנת בשמחה להמשיך להתייעץ איתי או עם כל אחד אחר מ"חברים מקשיבים" בנושא זה או במידה ועולות שאלות בנושאים אחרים, ממש בשמחה.
התחושה שקיבלתי משאלתך היא שיש לך רצון עז "לקדש שם שמים" את חושבת על זה כל הזמן, מחפשת כל הזדמנות לעשות את זה, וממילא, בכל פעם שאת [מרגישה] שאת לא עושה את זה- זה מטריד, מעציב, מתסכל...
כמו שכתבתי קודם הרצון הזה ממש מדהים בעיני אבל, בכוונה הדגשתי קודם את המילה מרגישה. כי באמת- אין לך מושג איזה קידוש ה´ עצום את עושה! יש כל כך הרבה דרכים לקדש שם שמים- למה החלטת שמה שאת עושה לא נכלל בכך? את יודעת איזה קידוש ה´ עצום זה להיות בתוך חברה של אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות ולהמשיך לקיים מצוות? להמשיך להתנהג ע"פ ההלכה? להתנהג בצורה נעימה לסובבים אותך, להראות בהתנהגות יומיומית בלי לעשות משהו מיוחד שיש דרך אחרת? את יודעת מה המשמעות של זה שאת נמצאת במגמה שעוסקת בהבלים ואת לא שותפה למה שקורה שם? לפעמים נדמה לנו שרק מי שעושה מעשים ענקיים- רץ ומחזיר בתשובה אחרים הוא מקדש שם ה´ אבל זה כל כך לא נכון, גם הדברים שנראים לנו הכי קטנים בעולם, הם בכלל לא קטנים! אנחנו לא יכולים לדעת איזה ערך עצום יש להם בעיני הקב"ה.
לכן, אני בכלל לא חושבת שיש לך סיבה להצטער או להרגיש חוסר בטחון- את עושה! את עושה כל כך הרבה! נכון, שתמיד אפשר לעשות יותר אבל צריך לבחון את הדברים בהתאם למי שאת ובהתאם למקום שבו את נמצאת. יכול להיות שכרגע, את לא במצב שמתאים לך לדבר, שאת לא מסוגלת לעמוד מול כולם ולהתחיל לנמק, להסביר, לענות. התפקיד שלקחת על עצמך- לייצג את כל הדתיים מול אלו שאינם שומרי תורה ומצוות זה תפקיד גדול ולא פשוט שתתפלאי לשמוע שאפילו אנשים שנולדו דתיים, והם דתיים כבר שנים רבות לא תמיד יודעים ומצליחים לעשותו. וזה לא אומר שהם פחות טובים וזה לא אומר שהם פחות חזקים בדת. אותו בחור שאת מכירה שחזר בתשובה בחר לנסות להשפיע על הסובבים אותו בדרכו שלו. אבל זה לא אומר שאין דרכים אחרות. בטח כבר שמעת את זה, שלכל אחד בעולם יש תפקיד שהוא צריך למלא ובהתאם לכך הקב"ה נותן לו כישורים, תכונות וכו´. גם לך יש תפקיד בעולם- תפקיד שמיוחד לך, רק את יכולה לעשות אותו ואת תצליחי לעשות אותו בעזרת ה´ בדרך שלך, בהתאם למי שאת, יכול להיות שהיא תהיה שונה מאד מזו שהבחור ה"חב"דניק" בחר בה, אבל היא תהיה מיוחדת לך ומתאימה לתפקיד שלך בעולם ולכן, אין לך מה לדאוג.
יקרה, יש בך כל כך הרבה רצון טוב, את מוכנה לתרום מעצמך, להסביר לאחרים כל כך הרבה על הדת, על החזרה בתשובה, להיטיב עם הסביבה. אבל לפעמים, הצד השני פשוט לא במקום שהוא יכול לשמוע. צריך הרבה זהירות, ועדינות שאני בטוחה שיש בך. יכול להיות שכרגע חברות שלך לא רוצות להקשיב- אולי הן מרגישות מאויימות, אולי מפחדות, כועסות, יכולות להיות כל כך הרבה סיבות לזה. ואז, עם כל הרצון הטוב שיש לך- הן מפרשות את זה לא נכון ומסרבות להקשיב. אני מאמינה שזה לא אישי נגדך ומקווה שגם את לא רואה את זה ככה.
ויש עוד נקודה אחת שאני רוצה להתייחס אליה.
מסופר על רב אחד (אני לא בטוחה במאה אחוז מי זה אז אני לא רוצה לכתוב סתם) שבא אליו תלמיד שלו ואמר לו- "הרב, אני רוצה לצאת, לעזוב את הישיבה, להתחיל להשפיע על אנשים בחוץ, אני רוצה לתרום לעם ישראל! מה אתה מציע לי? איך אני יכול לעשות את זה? ענה לו הרב- אני רוצה להציע לך משימה (אני ממליצה לך לנסות את זה בעצמך לפני שאת קוראת את הפיתרון...) הוא נתן לו קערה גדולה ריקה, כוס מים ריקה ובקבוק מלא מים ואמר לו- המשימה שלך- היא למלא את הקערה במים בעזרת הכוס. יש רק תנאי אחד- מותר לך למזוג מהבקבוק לכוס פעם אחת בלבד!...
חשב התלמיד וחשב... איך אפשר לעשות את זה? הרי אם אני אמזוג רק פעם אחת לתוך הכוס זה לא יספיק כדי למלא את הקערה כולה?! חשב וחשב ולא מצא פיתרון... (מה איתך? יש לך רעיון לפיתרון?). בקיצור, הוא חזר לרב ואמר לו- הרב, אני לא מצליח. לקח הרב את הכוס הריקה ושם אותה בתוך הקערה הריקה. ואז, הוא פתח את הבקבוק והתחיל למזוג מים לתוך הכוס. לאט לאט הכוס התמלאה וברגע שהיא התמלאה על גדותיה התחילו המים להישפך לתוך הקערה, כך שפך הרב את כל תכולת הבקבוק לכוס ולאט לאט הקערה התמלאה. ואז כשהוא סיים, הוא פנה לתלמיד שלו ואמר לו: רק כשאדם מתמלא הוא יכול לתת לאחרים.
מה שרציתי להגיד באמצעות הסיפור הזה זה שלכל דבר בחיים יש שלב. יש ספר כזה שקוראים לו: "דע מה שתשיב לעצמך" (ממליצה בחום) לפני שאדם הולך לענות לאחרים על שאלותיהם, להשפיע, לתרום, לעשות- קודם לכך שלב שבו הוא עצמו צריך להתמלא, רק כשהוא יהיה מלא הוא יוכל להעביר לאחרים. צריך לסייג את הדברים האלו- כי אין כזה דבר מלא. אדם אף פעם לא מגיע לשלב בו הוא מלא לגמרי בתורה- תמיד יש מה ללמוד ולאן להתקדם. ואם אדם יחכה לשלב הזה ואף פעם לא יצא להיטיב ולהשפיע על הסובבים אותו הוא אף פעם לא יגיע אליו. כמו כן, כמובן שגם תוך כדי עשיה והשפעה על אחרים ממשיכים להתמלא (ואלי אלו 2 הכוונות בסיפור..).
גם הרבנים הכי גדולים, גם אלו שהיום הכי משפיעים על הציבור, לא הגיעו למה שהם היום ביום אחד אלא בזכות לימוד של שנים, תהליך ארוך של בנייה אמונית.
אני מאחלת לך שתזכי בעזרת ה´ ללמוד, להתמלא, ולהשפיע מטובך ומטוב התורה על כל עם ישראל.
יש עוד הרבה מה לכתוב (כמו למשל שלא כל כך הבנתי את המשפט- "היום אני לא מאמינה באלוקים אני פשוט יודעת שהוא קיים"...)
אם תרצי להמשיך להתכתב בנושא, בשמחה.
כל טוב בינתיים ושוב, יישר כוח גדול על כל מה שאת עושה.
ברוריה.
brurya123@walla.co.il