שאלה
שלום
אני בשנות העשרים לחיי, ומאז הילדות המוקדמת מאוד נמצאת ב"קצר" עם הורי. מן יחס נע ונד בין סתם אדישות לקרבות של ממש. כמובן שיש לכך השלכות על היחסים והאוירה בבית (היחס הזה הוא רק כלפיי. עם האחרים הכל בסדר), ועל היכולת שלי לקיים מצוות כיבוד הורים החשובה כ"כ. לאחרונה הכרתי ב"ה בחור, ואי"ה יגיע השלב שבו אצטרך להכיר אותו לביתי (לא כי אני רוצה... מצידי שלא יהיה קשר).בודאי שאני לא זכה ותמימה בכל הריב הזה, אבל ספגתי כל כך הרבה ממי שהיו אמורים להיות הכי תומכים בעולם, ואני לא יכולה להחביא את זה מהבחור. איך אני מספרת לו על כל זה בלי ערמות של לשון הרע על הורי? ואני יודעת את החומרה של זה. מה גם שזה יצור אצלו מראש יחס שלילי ומנוכר למי שאולי יהיו משפחתו, ואסור שזה יקרה.
מה הרב מייעץ לי לעשות?
תודה גדולה מאוד ושנה טובה לרב ולכל עמ"י.
אשמח אם הפרטים המזהים לא יפורסמו
תשובה
ב"ה
שלומות,
קראתי את מכתבך וחשתי חוסר נוחות.
מחד - אני מכבד אותך ומעריך את כנותך אולם הויתור שלך על הורייך תוך מיקוד הדילמה בשאלה מה יאמר הבחור.
אינני חושב שנכון לוותר על הקשר.
דוקא הבגרות והבשלות מאפשרים לנסות לראות את הטוב שבהורייך ולנסות לבנות את הקשר דרך עקרון זה.
אומנם, יתכן והורייך לא נהג כהלכה.
יתכן ועשו מאמצים שלא פירטת והן חמורים למדי. אך אני מבקש ממך לבחון את האפשרות לשקם את היחסים או לתעל אותם למקומות החזקים. להתחמק ממסלולי התנגשות.
לגופו של ענין,
תוכלי לומר שמערכת היחסים בניכם אינה קרובה אך אין צורך, בשלב הראשון לספר על המקרים שאירעו וכו'.
ברגע שהקשרים יתהדקו יותר, אט אט, ניתן יהיה לספר כל מה שנצרך כדי שהוא יבין את פשר התנהגותך להורייך.
אני חוזר על הראשונות וממליץ לך לא לוותר על הקשר עם ההורים.
שי