שאלה
יש לי בעיה שמאוד מטרידה אותי כבר המון זמן. כול פעם שאני מתכננת לעשות דברים שהם לא נמצאים בשגרה של חיי היום יום(למשל טיולים או שבתות מחוץ לבית) אני נתקפת פחדים וחרדות שאולי חס וחלילה יקרה לי משהו רע כמו מוות או דברים דומים...ויש מקרים שאני גם מבטלת את אותם תוכניות בגלל הפחדים האלה...וזה מאוד מציק לי. ואני לאדעת מה לעשות כדי להמנע מהם..או לא לחשוב עליהם..זה מאוד חשוב לי! מקווה תכולו לעזור לי...
תשובה
שלום וברכה,
פחד מהלא מוכר וידוע - קשה לעמוד מולו.
הוא משתק.
הוא מנטרל את המחשבה וההגיון שלנו.
הוא נותן לדמיון להשתולל - והשמים, גם הם לא תמיד הגבול.
מה קורה לנו בראש?
כוחות הנפש שונים מצויים בתוכנו, וכדאי לדעת מה קורה "בפנים":
כח הרצון הוא הכח המרכזי בנפש האדם. בידו יכולת הבחירה באיזה שביל ללכת.
בדרך כלל, אנו "בוחרים" (באופן לא מודע) [להשתמש בכוח הדמיון]: אנחנו רואים משהו, שומעים מישהו - ומיד הדמיון מתחיל לרוץ הלאה והלאה - ומה יקרה אם.. ואולי...
הצלילה והגלישה לעולם הדמיון מהירה וקלה, וממילא ההחלטות שאנו מקבלים אחר כך, נובעות מצורת ההסתכלות שבה בחרנו - במקרה זה, וכפי שאת מתארת בצורה חריפה בשאלתך- מבט הבנוי על דמיונות ופחדים.
צריך לדעת שאפשר גם אחרת.
למרות שהדרך הקלה והאוטומטית (כמעט) עוברת דרך מסלול הדמיון - יש אפשרות להשתמש בכח אחר - ב[כח השכל].
תפקידו של השכל הוא, לתת לנו מבט אוביקטיבי על המציאות. הוא אינו מתעלם מהחששות ומהפחדים הדמיוניים, הוא מכיר אותם ושמח כשהם עולים - אך הוא יודע להתשמש בהם באופן ובמינון הנכון, כתמרורי אזהרה מדברים שיש להשמר מהם (וזו אכן מטרתם של חששות אלו - לתת את האזהרה, אך לא להשתלט על הכל).
השכל יכול לבחון "מבחוץ", באופן קר ויבש - מול מה אנחנו באמת עומדים: האם ה"בום" ששמענו -הוא מאוטובוס שהתפוצץ ח"ו, או אולי מדלת שנטרקה, ואולי זהו רק בלון?
הגלישה לעולם הדמיון - יכולה להוביל רחוק מאוד, ומסוגלת להשפיע על חיינו, למנוע פעילויות ונסיעות - שמא יקרה משהו, או אולי יצטרכו אותי בבית וכדומה.
השכל מאפשר לנו לקבל פרופורציות ומבט נכון על המתרחש (זה רק בלון ולא מכונית תופת), ומאפשר לתפקד נכון במהלך החיים.
אנחנו אוהבים לחיות בעולם מוכר ומסודר, עולם שבו אנחנו שולטים על מה שקורה ולא מופתעים מהפתעות לא נעימות שלא תכננו אותן.
כאן צריך להכנס לעולם אחר: [עולם האמונה].
כאנשים מאמינים אנו יודעים שרבש"ע משגיח על כל אחד ואחת מאיתנו. אין טעויות ואין מקריות. הכל מאיתו יתברך.
ההרגל להתבונן על המציאות מנקודת מבט אמונית - נותן לאדם שקט ושלוה, [בטחון אמיתי] - לא ששום דבר רע לא יקרה לו - על כך אין שום הבטחה!, אלא הכרה עמוקה ש[מה שלא יקרה - הכל מרבש"ע] הדואג ומנחה אותי, ומכוון [הכל לטובה] - גם אם אינני יכול לראות ולהבין כיצד המאורע הרע הוא טוב.
האמונה מעניקה לנו רשת בטחון - מצד אחד היא דורשת מהאדם את ההשתדלות הראויה ותובעת ממנו לא לעשות שטויות במקום שמסתבר שיגרם לו נזק(לא לעלות על גשר רעוע עם משאית כבדה), אך מאידך היא מונעת מאיתנו את הפחד המתמיד שאולי יקרה משהו שאין ביכולתנו למנוע (בדקנו שאכן הגשר נועד למעבר משאיות, אך אולי מישהו הטמין מטען חבלה על הגשר).
[האמונה מעניקה - שלוה ובטחון אמיתיים!], ולא כאלו שמשיגים בעזרת חברת ביטוח.
אלו נקודות מפתח, על רגל אחת (אולי על אצבע אחת), שצריך להאריך וללמוד איך לחיות אותן ביומיום:
א. ללמוד [לשלוט על כוחות הנפש] בכלל על כח הדמיון בפרט (נכון שזה קשה, אבל בודאי - לא בלתי אפשרי!).
ב. לקנות לעצמך [מבט אמוני] על החיים והמציאות.
ואם [תרצי] - אין זו אגדה!
בהצלחה
אמיר
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם