שאלה
שלום ויישר כח גדול על השו"ת החשוב הזה.
יש שאלה שמטרידה אותי הרבה בזמן האחרון.
"אדם לעמל יולד"- לא באנו לכאן כדי להנות מהחיים- את זה כולם יודעים.
אבל האם יש עניין לכתחילה לעסוק בכל מיני תחומי עניין ובילויים לשם ההנאה בלבד?
או שאולי זה רק בדיעבד כדי "לצבור כוחות" ללימוד תורה וקיום מצוות?
(או אולי אסור בכלל...?)
אני לא מתכוון האם זה נחשב ביטול תורה אלא מכיוון הרבה יותר עמוק- האם זוהי התכלית שלנו כאן? האם הקב"ה מרוצה מזה שאנחנו ממלאים חלק (ניכר מאוד אצל הרבה אנשים) מזמננו בהנאה בלבד?
אני אשמח אם תציינו גם מקורות.
בתודה מראש.
תשובה
בעזה"י
שלום,
שאלה יפה מאד ודורשת חשיבה מעמיקה.
המושג "הנאה" או "כיף" או "תענוג" הם מושגים שאנחנו מרבים להשתמש בהם וקבלו משמעות מסוימת יותר כיום של "בילוי" או "פנאי".
לדעתי- מי שדחף וניכס את המושגים הנאה ותענוג ל"בילוי" ו"פנאי" הן חברות וסוחרים שמבקשים למכור לנו מוצרים יקרים שיעשו לנו "טוב".
אבל במקור המשמעות היא כי משהו גורם לי הרגשה של התעלות, של חירות, של עונג- וזה לא חייב להתיחס כלל לדבר שעולה כסף ובוודאי שלאו דווקא לדבר חיצוני.
תשאל כל סבא וסבתא שהדבר שהכי גורם להם "תענוג" זה הנכדים שלהם...
וילדים קטנים שלשחק במסירות בכדור או לרוץ מסביב לגן גורם להם "הנאה"....
המסילת ישרים מביא בפרק א "שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהינות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי..."
גם בחסידות (וביחוד בחסידות חב"ד) הרבו להשתמש במושג ה"עונג" כתאור לחיבור הכי גבוה עם רבש"ע.
אז המסל"ש עונה בפירוש- האדם נברא על מנת להתענג!
(ור' בספרים האחרים של הרמח"ל כגון דעת תבונות ועוד שה' ברא את העולם להיטיב לבני האדם)
נכון שאדם לעמל יולד- אבל העמל איננו התחנה האחרונה, זהו הדרך להגיע לתענוג ולהנאה הכי גדולה והכי אמיתית שיש לאדם- התדבקות וחיבור בה' יתברך!!!
השאלה שאתה שואל: אלו דברים גורמים לנו הנאה?
יש הנאות נמוכות, גשמיות, פיזיות של החומר (וגם כאלה שהן מותרות) ויש הנאות רוחניות, טהורות ונעלות יותר (כבר הפילוסוף היווני אפיקורס עשה את ההבחנה הזו- אבל נתקע במעלה נמוכה...אך הוא היסוד לנהנתנות המוחלטת)
אדם צריך להגיע למצב שהוא מחובר ומענג על הדברים הגבוהים והטהורים והרוחניים יותר (ור' בהקדמה לעולת ראי"ה שמביא שהתפילה היא הענג היותר גדול).
טוב יהיה אם לפעמים נזכור זאת- באנו לעולם כדי להתענג על ה' יתברך.
ריבונו של עולם ברא לנו את העולם כדי להיטיב לנו!
אך עלינו החובה להתחבר להטבה ולעונג היותר מענגים ויותר חודרים- הנאה מרוחניות, תענוג משבת, מתפילה, משירת קודש, מעבודת ה' מלימוד תורה ומקיום מצוות.
תענוג בדבקות מתוקה עם ה'!!!
איך אומר הפסוק "בשביל כבוד צריך לעבוד"- אז גם בשביל תענוג...
מכיוון שנבראנו בשביל הטוב והמענג יש בנו גם צדדים שנמשכים אחרי התענוג הזול, הגשמי, הנמוך והמלוכלך ולפעמים האסור.
משל למה הדבר דומה?
לילד שמציעים לו לבחור בין סוכריה אחת עכשיו, או 5 אם יסכים להמתין כמה שעות...
ילד קטן יעדיף כאן ועכשיו,
ילד גדול יותר ידע שההמתנה המותחת תשתלפ בתענוג גדול יותר...
(אגב זה מבחן EQ יסודי ומוכר, שרק עכשיו מגלים את חשיבותו...)
אני מציע להעמיק עוד וללמוד על נקודת העונג וההנאה - זה הכרחי ממש כדי ללמוד להבדיל בין עיקר לטפל...
וכבר נאמר
שאין דבר מתוק יותר מדף גמרא...
בברכה,
אור
צוות ישיבת צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם