להכות את האישה?

שלום

שאלנו את עצמנו האם השאלה נשאלה ברצינות, ואנחנו מאוד מקוים שלא.
בכל זאת, מאחר ויש אנשים שעלולים להתייחס ברצינות לרעיון להכות את נשותיהם, ולדאבוננו הרב, הדבר קורה, נענה לשאלה זו בכובד ראש.
יש אמנם מקורות המתייחסים להכאת אישה בסלחנות מסוימת, אבל יש להתייחס אליהם בהתאם לתקופה. "... נכון שבמקורותינו מדובר על רב המכה את תלמידיו ... אבל אין להתעלם מכך שאמצעי זה הוא אופייני לתקופה. הייתה תקופה שמכות שמשו אמצעי ענישה בכל העולם, אבל אין כל התקופות שוות, והעידן שבו אנו חיים כיום שונה הוא..." (הרב יצחק לוי, תחומין יז, עמ' 158). ויש גם לציין שהמקורות המתיחסים ביותר סלחנות להכאה נכתבו רובם במזרח, בהשפעה מוסלמית שהתיחסה בסלחנות להכאת נשים.
לעומת מקורות אלו, יש מקורות המגנים את התופעה בחריפות רבה: למשל: "והמכה את אשתו מקובלני שיש יותר להחמיר בו מבמכה את חברו דחברו אינו חייב בכבודו ובאשתו חייב בכבודה. ודרך הגויים בכך, אבל חלילה וחלילה לשום בן ברית לעשות זאת והעושה יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו ולעונשו בכל מיני רידוי ואף לקוץ ידו אם רגיל בכך (שו"ת מהר"ם מרוטנברג, ח"ד ס"פא).
יש לשים לב שכל המקורות יוצאים מנקודת הנחה של חוסר שוויון בין הבעל והאישה, והבעל נחשב כאחראי על מעשי אשתו ועל חינוכה. הנחת יסוד זו הינה יותר סוציולוגית מאשר הלכתית, ואין זה נכון להנציחה.
ואפילו במשנה, בעל החובל באשתו חייב בנזקים, מה שאין כן ברב החובל בתלמידו.
אין אם כן שום היתר להרים יד על אישה, ונסיים בדברי רבנו פרץ מקורביל:
"מי השליט האיש בעניין זה להכות אשתו, הלא הוא מוזהר ועומד שלא להכות שום נפש מישראל. והנה שמענו, כי יש מבנות ישראל הצועקות על זה ואינן נענות...לכן גזרנו בתוקף גזרה ואלה על כל איש מישראל ליכנס בחרם לבקשת אשתו או לבקשת אחד מקרוביה... שלא להכות אשתו... כי כן לא יעשה בישראל. ואם חס ושלום יש אשר ימרה את פינו לבלתי היות ירא וחרד לזה, הודענו לבית דין של אותו מקום שתבוא שם צעקת האשה או צעקת קרוביה לפסוק לה מזונות לפי כבודה"

בברכה

אלי כאהן (עם נועה טל-אור, מיכל שדיאל, דפנה שפר, וסלעית ש"ץ)
________________________________________