שאלה
אנחנו זוג מסורתי שנשוי כבר 7 שנים. יש לנו שתי בנות אחת בת שש והשניה בת שנתיים.
אנחנו לא מצליחים להסתדר אחד עם השני, אין בינינו שפה משותפת, הרגעים שלנו ביחד מלווים בהרבה שתיקה. הוא אדם כעסן ואני מפחדת לדבר איתו כי ישר הוא מתעצבן וצועק, שובר דברים, דופק את הראש שלו בקיר ולכן אני נמנעת מלדבר איתו. אין לו שום דמות שיכולה להשפיע עליו הוא חושב שהוא חכם גדול. אין בינינו שום דבר משותף חוץ מהבנות ומהבית. אין בינינו יחסי אישות כבר כמעט חצי שנה בחודש האחרון כבר לא הלכתי למקווה כי לא ראיתי שיש טעם.
עכשיו כשהגענו לפרשת דרכים אני לא יודעת מה לעשות. אני בטוחה שאם לא היו לנו הילדות הייתי הולכת מזמן אבל בגלל הבנות אני בהתלבטות קשה למרות שהוא לא אבא למופת ולא נמצא איתן הרבה אבל אני לא יודעת מה עדיף בית שנראה לפחות נורמאלי עם אבא ואמא שלא מסתדרים או בית רק עם אמא ואבא שמגיע פעם בכמה זמן ונותן להן קצת תשומת לב והולך
אשמח לשמוע את דעתך
תשובה
שלום וברכה
אני מבין היטב את מה שעובר עלייך, ואת תחושת האכזבה, הקושי והמכשולים שאת נמצאת בה..
קשה כמובן לענות על שאלה זו בלי להכיר את הנפשות הפועלות.
אין תשובה אחת שהיא נכונה, כי הדבר תלוי בכל כך הרבה גורמים, ובסופו של דבר בהחלטה של שניכם.
אומר רק זאת:
באופן עקרוני, גירושין הם מוצא אחרון. יש פרשת גירושין בתורה, ולפעמים אנו נאלצים להפעיל אותה, אולם כאמור זה פיתרון אחרון, שלא עושים אותו לפני שמנסים את כל האפשרויות האחרות. הדברים אמורים עוד יותר בשעה שיש ילדים. אולם לא נשארים נשואים בשביל הילדים. לפעמים זה הורס אותם הרבה יותר, ולא אחת מתברר שלחיות כילד להורים גרושים טוב בהרבה מלחיות כילד להורים קרועים ואלימים.
מה אפוא אני מציע לעשות ? לפני הכרעה על פירוש ללכת ביחד ליועץ נישואין, ולבקש ממנו להפעיל את יכולתו המקצועית כדי להשיב את הקשר ואת האהבה ביניכם. לפעמים מצליחים לפתוח סתימות הקיימות בין בני זוג, ולהשיב עטרה ליושנה. לכו בכנות, ונסו. אם זה הולך – מה טוב* אם חס ושלום זה לא יצליח – אז לחשוב על היפרדות, כי אין טעם לחיות בכאב כל החיים. לא נגזר עלייך לחיות בשתיקות הארוכות, בפחד, באלימות, ללא יחסי אישות וללא הליכה למקווה. אם אכן אי אפשר לשקם את הקשר ביניכם טוב (כעיקרון, אולם את תצטרכי לבדוק את המקרה לגופך שלך) להיפרד מאשר לחיות כך כל החיים.
זו נראית לי הדרך הנכונה לעשות.
כל טוב ובהצלחה. אעזור לך