שאלה
אני חזרתי בתשובה לפני שנה (בכיתה ט') ולא חזרתי בתשובה ממשהו אישי אלא מהבעת תודה להקדוש ברוך הוא
זה התחיל כך:
ראיתי סרט על מה שרחל אימנו עשתה ועזרה במלחמת עופרת יצוקה וזה מאוד חיזק אותי למחרת בבוקר שמתי כיפה ואמרתי את ברכות השחר(למדתי ביסודי ממלכתי דתי) והתפללתי שחרית כמו שאני זוכר אבל מנחה וערבית לא, כי לא ידעתי איך מתפללים את התפילות הנ"ל.
מרוב תודות שאני אומר להקב"ה שמתי לב שאחרים לא אומרים.. כגון, לברך על אוכל או על שתייה וכו'
אז אמרתי לחברים שיגידו תודה למי שמאכיל אותם והסברתי להם איך לברך, הם בירכו אבל לאחר כמה ימים זה פשוט נמאס עליהם ואמרו לי להפסיק ל"הציק" להם בקשר לזה והתחלנו להתווכח אבל משלימים ביום שלאחר-מכן ומתווכחים שוב חח..
אני הפסקתי לאחר שבוע של ריבים כאלה
1. אז זה בסדר שאני אמרתי להם להגיד תודה?
2. זה בסדר שהפסקתי?
תשובה
שלום רב
לא ניתן לכפות על אנשים דרך חיים. כל אחד בוחר בטוב או ברע מכוח הבחירה החופשית שניתנה לו. אתה מצאת את דרכך לקב"ה ולאמונה בו, וזה מאוד משמח. העובדה שאחרים לא הגיעו למדרגתך לא אומרת עליהם דבר.
קשה מאוד לשנות אורחות חיים מהקצה אל הקצה, כפי שהדת היהודית מחייבת. אם תתנהג עם חבריך בדרך נעימה וטובה, תבין את המקום בו הם נמצאים, אך מצד שני תראה להם את החיובי בהתקרבות לא-להים, כמובן לא בדרכים שהם יחשבו שאתה מציק להם, יהיה זה שכרך.
לכן, מובן שזה בסדר שאמרת להם להגיד תודה, וזה גם בסדר שהפסקת. מעתה והלאה תמצא את הדרך להשפיע בצורה חיובית שתגרום להם להתקרב לקב"ה.
אריאל
(המשיב אינו רב)