שאלה
שלום אני חוזר בתשובה כבר שנה ואני מרגיש חזק בהרבה דברים אבל קשה לי עדיין לשים כיפה, כל המשפחה יודעת שחזרתי בתשובה, אבל בחוץ קשה לי אם אני לא הולך ללמוד גמרא או לבית כנסת להתפלל אני לא שם, המקור נובע מכך שכולם בארץ הזאת קטנים אני גבוה מאוד יחסית אליהם וזה מושך תשומת לב אז גם ככה מפריע לי שכולם מסתכלים עלי ושאני שם כיפה אז בכלל משהו שהפריע לי במיוחד זה שעברתי פעם ברחוב הומה אדם בתל אביב וכמובן לפי הדת הורדתי את העיניים במקרה שלי עדיף להסתכל למעלה והרגשתי לא טוב, בנוסף אני לא רגוע בטבע שלי מאוד היפראקטיבי ויכולים לצאת מהפה שלי כל מיני יציאות על מנת לזרז פה ושם עניינים ולא בא לי לבייש את הדת זה דווקא משהו שאני יכול לעבוד עליו מידת הכעס אבל פעם נסעתי באוטובוס וראיתי דתי שממש מתאמץ לא להסתכל על הבחורה שלידו הפנה את הראש לחלון ונשאר כך כל הדרך הן מנסות מכוונה להכשיל דתיים באוטובוס ובכלל בכל מקום כמו דואר או בנק זה נראה מוזר יותר קל לי להיות בלי כיפה ולשמור את עצמי אני לא אשם שיש כזאת פריצות ויש הרבה חילונים אני כבר לא מדבר על השמאלנים או הערבים אלו כדאי שבכלל לא יפלו לידיים שלי שמעתי שמשה לא לבש כיפה בכלל זה משהו חדש יחסית, זה לא הפריע לי כל הזמן הזמן הזה פשוט לאחרונה חשבתי ללמוד שחיטה ושם הם מבקשים שיהיה לבוש של דתיים מה לעשות?
תשובה
שלום,
ראשית אני מברך אותך על הצעד שעשית, זהו צעד לא פשוט ואני מקווה שאתה מעריך את עצמך על כך כי אתה אכן ראוי לכך. מאחל שתמיד תהיה בתהליכי התחזקות ולא להיפך.
אני מבין משאלתך שקשה לך לשים כיפה משתי סיבות- 1) לא נעים לך כשמסתכלים עליך ברחוב בגלל הכיפה 2) אתה חש כי לעיתים אתה מבייש את הדת.
1) כמו כל שינויי שאנו עושים ובמיוחד כשמדובר בשינוי חיצוני הוא גורר אחריו לעיתים תחושה מעטה של בושה. אנו חוששים מפני מה יגידו ומה יחשבו או מתשומת הלב הרבה שמפנים אלנו. אך הרבה פעמים השאלות הללו ותשומת הלב היא נתון שאנו יצרנו לעצמנו. לפעמים אנו מייחסים לשיוני שעשינו מהפכה שהחברה לא יכולה להישאר עדישה כלפיה אך בעיני החברה מדובר בשינוי לגיטימי ואפילו מבורך. ברוך ה', היום במדינת ישראל, וגם בתל אביב, הכיפה הפכה לחלק מהנוף הרגיל של הרחוב. לכן אני חושב שגם אם אתה חושש מתשומת לב רבה מאנשים ברחוב אני חושב שאין לך מה לדאוג. אלא שאי אפשר להתעלם מהחשש שקיים בך ולכן אני מציע לעשות זאת לאט ובטוח. אני מציע כשאתה הולך ברחוב לשים את הכיפה רק לכמה דקות. וכך להגדיל לאט לאט את משך הזמן על מנת להגדיל גם את הביטחון ותחושת הנוחות שלך. זה חלק מהתהליך שאתה נמצא בו וזה בסדר.
2) אם אתה מרגיש שאתה מבייש את הדת אני חושב שבעצם אתה מתבייש בעצמך במידת מה. אתה ממעיט בערכך.מצד אחד אני אומר לך שלא כל היהדות מוטלת על כתפיך ולכן אתה יכול להיות יותר רגוע. מצד שני אני אומר כי אכן יש לך אחריות, פחות על היהדות ויותר על עצמך. מכאן אני מציע שאולי זוהי הזדמנות לעבוד על עצמך בנקודות שאתה מתבייש וחלש בהם. אולי הכיפה שלראשך תהיה סמל חיצוני להתחלה פנימית שאתה מבקש לעבור. "יכולים לצאת מהפה שלי כל מיני יציאות על מנת לזרז פה ושם עניינים" אכן מידת הכעס היא משהו שממנו כדאי להתחיל. וגם אתה אתה נופל ומדבר בכעס כלפי מישהו חשוב איזה קידוש ה' יהי לכך שתבקש מאותו אדם סליחה, שתגיד לו שנפלט לך ואתה מתנצל. אם הכיפה היא זו שגורמת לך להיות מוכרח לנהוג במתינות ולא בכעס יתכן כי היא דווקא תרופה לבעיה ולא הבעיה עצמה.
ברצוני להוסיף משהו- ישנם משפטים שכתבת בשאלה שדורשים התייחסות.
1. "אני לא רגוע בטבע שלי מאוד היפראקטיבי ויכולים לצאת מהפה שלי כל מיני יציאות על מנת לזרז פה ושם עניינים". 2."עברתי פעם ברחוב הומה אדם בתל אביב וכמובן לפי הדת הורדתי את העיניים במקרה שלי עדיף להסתכל למעלה והרגשתי לא טוב". 3."הן מנסות מכוונה להכשיל דתיים באוטובוס ובכלל בכל מקום". 4. "אני לא אשם שיש כזאת פריצות ויש הרבה חילונים" 5. "השמאלנים או הערבים אלו כדאי שבכלל לא יפלו לידיים שלי".
אתה אומר שאתה לא רגוע בהתנהלותך, שאתה מתפרץ בכעס, אתה חש מותקף מהרחוב, אתה חש שנשים מנסות להכשיל אותך, אתהחש צורך להגן על עצמך ולהגיד שאתה לא אשם שיש חילונים ואתה מתבטא בתוקפנות כלפי אנשים שאינם כמוך (שמלאנים וערבים).
אני חושב שהתחושות האלה הן מאוד קשות, קשה לחיות איתם ובטח שבתור אדם דתי. אז אולי נשנה את נקודת המבט? אולי נפסיק להתייחס לעולם ולאנשים שבו כמשהו שמנסה להרוס אותנו ולהתייחס אל העולם כמקום שהקב"ה ברא להיטיב לנו, מקום בו אנו יכולים להתגדל ולקדש את שמו ולעשות מצוות ומעשים טובים איש לרעהו ולהרבות אהבה? האמן לי שאף אחד לא מנסה להכשיל אותך, יש אנשים עם תרבות אחרות וצורת חשיבה אחרת וגם אם אנחנו לא מסכימים איתם הרי שהם בני אדם ובריותיו של הקב"ה ועלינו להתייחס אליהם בכבוד. קיומם של אנשים שונים ממך, קיומן של נפילותך לעולם לא יהיו יותר חזקים ממך, הקב"ה בורא נסיונות שהאדם יכול לעמוד בהם. בחרת בדרך שלך והיא יפה וטובה בזכות אצמה ובזכות עצמך שאתה מכובד בה והיא מכובדת בך. הדבקות בדרך שלך אינה מצריכה תוקפנות כלפי אדם אחר.
אין כמו עבודת ה' רגועה ושלווה. אתה תרגיש בה בנוח, הסביבה תרגיש בך וביהדות בנוח. אם אתה חש שהעצבנות וחוסר הרוגע הנפשי הוא משהו שגדול עליך ואתה לא מצליח להתמודד איתו יתכן וכדאי לך לפנות למומחים בתחום הנפש, זו אינה בושה אלא כבוד גדול של אדם המבקש להשתפר, להתקדם ולהתקרב לקב"ה.
האמן בעצמך, האמן בעולם, האמן בקב"ה.
נטעאל
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם