לבטים בנושא הגיוס ושירות לאומי

שלום עוז!

נראה שאת ההגיון לשאלה זו - ניתן למצוא בתחום הצבאי אף מבלי להיכנס לתחום ההלכתי.
הצבא - מטבע תפקידו הוא מקום חומרי מאוד וגס (היפך העדינות).
וטוב שכן. שהרי תפקיד הצבא - להרוג. ובשביל זה צריך חספוס וחוסר רגשות (בדומה למלאכת השוחט).
אמנם, בגלל שזה כך, גורר איתו הצבא הרבה תופעות כאלה הבאות לידי ביטוי בגסות רוח, חומרנות, התפרצות תאוות וכד'. (אף התורה עמדה על כך כשהתירה "אשת יפת תואר")
לצערנו, הצבא במדינת ישראל, עם היותו קדוש וחשוב, אינו אידיאלי והוא פרוץ הרבה בתחומים אלה.

כאן נכנס נתון נוסף: השחיקה.
כל אחד לפני הצבא חושב ש"עליו זה לא ישפיע" אבל למעשה עוד לא קם האדם שעליו זה לא השפיע. השגרה היומיומית שוחקת את האדם. מה עוד שהוא נמצא בין אנשים אחרים, שאמונה, הלכה, וכד' אינם מדברים עליהם. אין הוא יכול לאסור עליהם לדבר בנושאים מסוימים, לתלות מודעות מסוימות ואף יותר מכך. בהתחלה האדם עוד מתנגד וזה לא נח לא. אך אט אט הוא נשחק.
וזה פוגע באדם. פוגע בנפשו, ובמידותיו. האשה מטבע ברייתה עדינה יותר, ולכן היא נפגעת הרבה יותר מחספוס זה.

בעיה נוספת היא השרות המעורב.
שרות מעורב יוצר בעיות צניעות רבות. ודאי כאשר בנות נמצאות תחת פיקודם של מפקדים - גברים.
על אחת כמה וכמה ביחידה קרבית שמעצם הענין מתחייבים מגע ויחסי קרבה בין הלוחמים.

באם תרצי הרחבה ספציפית בנושא מסוים כתבי לנו שוב.

הערה: בצה"ל, כרגע, אין מחסור בנשים. יתר על כן היחס בין הקרביים לשאינם קרביים עומד על 1:6 (קרבי אחד על שישה שלא), בעוד שבצבא נורמלי עומד יחס זה על 1:4.
ולכן ההגיון אומר שהתרומה במסגרת השרות הלאומי - גבוהה יותר ועדיפה על מילוי משרות סרק בצבא.