לא סומכת על בעלי

שלום וברכה

שאלת הפסיכולוגיה של גברים אינה תחום המומחיות שלי. אני גם מעריך שאף אחד לא יכול לומר שום דבר המתחיל במילים "אין גבר ש..." או "אין אישה ש...". בני אדם שונים האחד מהשני, ואף שיש כמובן מכנים משותפים רבים – כל אחד הוא עולם ומלואו.
אולם בכל מקרה, גם אם משפט הפתיחה הזה נכון – הוא משפט שצריך להתמודד עימו, ולא להיכנע לו.
גם כיוון שהדברים פוגעים בך, וגם בשל העובדה שהתורה לימדה אותנו אחרת ("ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם") אנו מתמודדים עם מציאות זו ולא נכנעים לה. הקביעה שזה "טבעי" היא כאמור אולי נקודת פתיחה, אולם לא כך מבססים את הקשר העמוק. לא זו בלבד, אלא שאת צודקת שהניסיון להצדיק התנהגויות מסוימות בדרך זו אינו ניסיון נכון, והוא נראה יותר כתירוץ ולא כדבר מה אמיתי.
אני מציע לך לא להתמלא במרירות. גם אם יש לה סיבה – היא לא מובילה לשום מקום, ואינה מחזקת שום דבר ביניכם. גם לא המריבות. צריך לדבר בשפה אחרת: גם להטמיע בו את הכאב שלך ואת ההכרה שלך שאת רוצה חיים זוגיים יותר עמוקים; גם לבנות ביחד דברים שיעשו לשניכם טוב יותר, ואז לא יהיה צורך במאבק המתמיד ביניכם על נושאים שונים; פשוט – לבנות ביחד את התקשורת ביניכם, ועל ידי זה הכאב שלך ימצא את נחמתו במה שהולך ונוצר ביניך ובין בעלך.

כל טוב ואשמח לעזור