לא נשכח! לא נסלח?-דחוף!

שלום וברכה,
בודאי שיש לך זכות לא לסלוח להם כל עוד הם לא שבו בתשובה. ההלכה מתייחסת לכך בפירוש, וראי:
מתי נענה לבקשת הפיוס? http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=3982
איך אומרים תפילה זכה אחרי הגירוש? http://www.moriya.org.il/shut/indexid.asp?id=25204

לפני הדיון, יש להבהיר את הנושא: לכעוס ולא לסלוח אין פירושו להתנתק ולומר ´אתם לא אחים שלי´. מותר לאחים לכעוס זה על זה, ומותר לאח אחד אשר רואה את אחיו השני עושה עוול לאחיו השלישי לומר לאח השני ´אני כועס עליך´. השאלה היא האם הדבר רצוי? נראה לי שהתשובה מעט מורכבת.

אם אדם יחליט באופן אישי לסלוח בליבו למי שגירש אותו מהבית ולמי שאחראי על כך, לדעתי לפעמים זו מעלה ולפעמים זהו חיסרון. זוהי מעלה, בתנאי שהסליחה הזאת אינה הופכת אותו לסמרטוט. אם אדם הוא חסר חוט שדרה, דורכים עליו והוא מחייך, זה מצב לא בריא, שגורם להרבה תופעות שליליות. יתר על כן, לפעמים אדם כל כך התרגל שמתייחסים אליו כסוג ב´ עד שהוא לא מרגיש את מידת העוול כלפיו, ואז הוא רק גורם לכך שימשיכו להתייחס אליו באותה צורה.
אני חושב שגם אדם אשר סולח למי שפגע בו, וזאת לא כתוצאה מעמדה של התבטלות לאחרים אלא מעמדה של מידות נאצלות, לא יעשה נכון אם הוא יאמר לפוגע שהוא סולח לו, כאשר הפוגע לא ביקש סליחה והוא אפילו מתכוון להמשיך לנהוג באותה צורה. אי אפשר לבנות יחסי אחווה תקינים בצורה כזו. גם האהבה בין בני זוג היא דבר חשוב מאוד. אולם, אשה שבשל אהבתה לבעלה תאמר לו שהיא סולחת בכל פעם שהוא מכה אותה, וזאת למען שלום בית כמובן, רק תגרום לו להבין שהוא לא עשה שום דבר חמור, ואין סיכוי שהוא יתקן את דרכיו כתוצאה מכך. היא תהפוך את עצמה לסמרטוט, ורק תחריף את הבעיה.

כל זאת ביחס לאדם הפרטי. באופן ציבורי, לדעתי ההכרזה ´לא נסלח´ היא מאוד במקום, כי היא מבהירה שמבחינתנו נעשה כאן מעשה שלא ייעשה בין אחים, ושאי אפשר לעבור לסדר היום, כל עוד מי שעשה את המעשה לא מתחרט באמת ולא מבקש סליחה. יתר על כן, בעבירות של בן אדם לחבירו לא די בבקשת סליחה אלא צריך גם לתקן את הנזק, והנזק הוא גדול מאוד מאוד. אולם, חייל שגירש משפחה ויעשה ככל שביכולתו לתקן את הנזק, אני חושב שמאוד נכון לסלוח לו, גם אם לא יצליח לתקן את הנזק במלואו.

אני רוצה להוסיף עוד משהו. כאמור, אדם שאומר למי שפוגע בו ´אני סולח לך´ כאשר הפוגע אפילו לא התחרט והוא מתכוון להמשיך במעשיו משדר שבעצם לא נעשה כאן מעשה כל כך חמור. הבעיה מחריפה שבעתיים כאשר המעשה הוא גם חילול ה´ גדול מאוד. אמנם כאשר אדם מחלל את ה´ לא אנחנו צריכים לסלוח, אלא ה´, אולם כיון שאותו מעשה עצמו פגע גם בעם ישראל וגם בקב"ה, קשה להפריד בנפש בין הדברים, ומי שמוכן לסלוח על מעשה כזה אומר בעצם שזהו מעשה שבכללותו אינו נורא.
אמנם נכון שהרוב הגדול של החיילים והשוטרים שהשתתפו בגירוש עברו שטיפת מח, והיו מבולבלים מאוד. זו סיבה חזקה מאוד לא לשנוא אותם, חלילה, אבל זו בהחלט לא סיבה לסלוח, כי אם נודיע שאנחנו סולחים להם, איך אנחנו מצפים שהם יחזרו בתשובה? איך אנחנו מצפים שהם לא יעשו את זה בפעם הבאה? ההכרה בחטא היא תנאי בסיסי לתיקון ולתשובה. לכן דוקא מתוך הרצון הגדול שלנו שהם ישובו בתשובה אנחנו צריכים לבטא את הכעס שלנו בצורה הכי ברורה. אחרת זו תהיה תשובה שטחית שאינה מתקנת.
ראי על כך יותר באריכות – איך להתייחס לחיילים שהשתתפו בגירוש?
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=69877

[לסיכום:] אדם שפוגע באדם אחר, כל עוד הוא אינו מתחרט על מעשיו, מאוד לא טוב לומר לו שסולחים לו. לכן באופן ציבורי ההכרזה ´לא נסלח´ היא לדעתי מאוד נכונה. באופן פרטי, אדם שרוצה לסלוח למרות שהפוגע בכלל לא התחרט - יכול לסלוח, אבל הייתי מציע לו לעשות זאת רק אם הסליחה הזו לא גורמת לו להיות סמרטוט מבחינה נפשית.
קישורים בנושא:

שנה טובה,
יעקב,
yaakov@makshivim.org.il