לא מתיחסים לחברה בכיתה

שלום רחלי,

קודם כל, אני רוצה לאמר לך יישר-כח על האכפתיות הכנה.
לא רבים האנשים שהיו ממשיכים לנסות שוב ושוב למען אדם אחר. טוב-לב זוהי מידה טובה מאוד וחשובה מאוד עד כדי שכאשר רבן יוחנן בן זכאי שאל את תלמידיו מהי הדרך טובה שבה האדם צריך ללכת, הוא מעדיף את דבריו של ר´ אלעזר בן ערך שאומר ´לב טוב´ (פרקי אבות, ב´, י"ג). - המשיכי כך.

חשוב מאוד שתדעי שאנחנ יכולים לנסות בכל מיני צורות לעזור לאנשים, אך בשביל שיהיה שינוי אצל אותו אדם, צריך שהאדם עצמו ירצה לעשות את השינוי ולפתור את הבעיה (ואולי בכלל אותו אדם לא חושב שקיימת בעיה...).

יחד עם זאת, אני מסכימה איתך שאדם צריך שתהיה לו חֶברה, ואין זה טוב שאדם יהיה בודד ומבודד. ודאגתך הכנה לחברתך - יש לה בסיס על מה להשען...
מה אפשר לעשות?!
אני חושבת שאת יכולה לנסות לתת לה הרגשה שהיא רצויה, מבלי להרפות.
כיצד? להזמין אותה לבילויים משותפים (גם יחד עם עוד בנות, לא רק את), לבקש ממנה ללמוד יחד למבחן, אם יש דבר שהיא מצטיינת בו (ריקוד, ציור, בחירת בגדים או כל דבר אחר) - העזרי בה בתחום זה (אפילו אם את לא באמת צריכה).
במצבים כמו שתיארת של טיול שנתי שבו אף-אחת לא רוצה לישון איתה באותו חדר - אולי את יכולה לעשות זאת?!
מן הסתם בהתחלה תיתקלי בהתנגדות שבה נתקלת עד עכשיו - אל תעלבי! מן הסתם, אין זה אישי נגדך, אלא זו התגובה שהיא התרגלה לתת. וגם אם אין היא מראה זאת, ברור לי שהושטת היד שלך תחלחל אל ליבה, ולפחות תיגרום לה להרגיש יותר טוב - וזה כבר דבר חשוב מאוד.
את יכולה לנסות לעורר בנות נוספות לעשות את אותו הדבר, אך בזהירות - שלא יתייחסו אליה כאל ´מקרה סעד´, אלא שתהיה נכונות אמיתית לנסות ולהכיר אותה. או לחלופין שההתענינות בה מצתוך הבנה שלא יכול להיות שבכיתה שלנו תהיה בת שהיא מנותקת.

יכול להיות (אני מקווה מאוד שאכן כך יקרה) שלאט לאט היא תבין שבאמת אכפת לך, ותיפתח לך שיחה אמיתית וכנה איתה - ואז תוכלי אולי לברר האם באמת היא רוצה לתחבר לבנות הכיתה (אולי יש לה חברות במקום אחר, וזה מספיק לה...), ומה מפריע לה מלעשות זאת וכד´.

שוב - יישר-כח גדול לך על הנכונות.
אך, אני רוצה שגם תשימי לב שההתמסרות שלך לעזור לה לא פוגעת בך.

אשמח גם להמשיך ולשמוע בעניין זה או בכל עניין אחר -
hani_miryam@hotmail.co.il

חני.