לא מרגישה כלום ומאד מבולבלת

ברכה ושלום,

בואי נגיד שיש לך יומן שבו את כותבת מחשבות וחוויות. תבדקי אם היית רוצה לראות באחד הדפים שלך משהו כמו-

"יומני היקר... חשבתי קצת על החיים שלי, ושמתי לב שמאז כיתה ג´ עבודת ה´ שלי לא השתנתה. אני מתפללת באותה רמה, גומלת חסד עם סובבי מאותו מקום נפשי ושומרת שבת מאותן סיבות ששמרתי אז. אני בעצם אותו בנאדם בגוף גדול יותר..."

דיי מבאס, מה?

כי אנחנו אנשים. וככאלה רוצים להיות דינאמיים, מתפתחים. זה הטבע שלנו.
רק שאחת התופעות שקורות, כשמשתנים, זה נסיגות קטנות או גדולות תוך כדי התהליך. אבל אני אגלה לך סוד לא כ"כ סודי- מה שכתבת מעיד כאלף עדים שאת משתנה.

ואפשר להתקדם מכאן [כמו שלא היה אפשר לפני כן!]

בואי נשב על כוס קפה ועוגה ונדסכס את דברייך.
[הבחירה שלך להמשיך לשמור על ´אורח חיים דתי´ למרות שאת לא קמה בבוקר עם פרפרים בבטן לתפילה, מוכיחה שאת בנאדם חזק. ובוגר.] ותמשיכי, זה פשוט הדבר הכי נכון לעשות.
אני מדברת על לפני הכל, תוך כדי הכל וגם בינתיים. וכל כך למה? כי אנחנו לא עובדים את ה´ בשביל להיות ב´אורות´, אנחנו עובדים את ה´ כי זה רצונו מאיתנו. גם כשיבש, גם כשאפור, גם כשמעיק ומתסכל.

עכשיו ננסה לגעת בקישקע של הדברים שכתבת.
ניתוח לב פתוח: תסמני בצבע אדום את כל ביטויי ה[רגש] במכתב שלך ואת כל ביטויי ה[שכל] שבו סמני בצבע כחול.
באדום יוצא לנו- שאת לא מרגישה את הקב"ה, שפעם הרגשת את האמונה וחיית אותה והיום- כלום, שאת מרגישה שלהיות לא דתיה זה לא טוב.
ובכחול- את לא יודעת אם מה שאת עושה זה נכון, את יודעת שפעם הרגשת רגש חזק, ואת נורא רוצה להגיע לשלמות עם מה שאת עושה.


[רגש זה דבר חמקמק.] יום עאסל יום בעסל.

לפני שאני יוצאת מהבית מתחשק לי גלידה אבל עד שאני מגיעה לירושלים יש לי בחילה וכל מה שמתחשק לי לעשות זה להקיא. אתמול הוא ניצל מתאונה ומרגיש שהוא חב את חייו לפרמדיק, אבל בעוד שלושה חודשים הוא ישכח מהסיפור ויחזור לעבוד כרגיל. היום אני שמחה מאוד, בא לי לעשות דברים משמעותיים, להתנדב, ללמוד תורה, כשיש לי חמש דקות ברור שאני פותחת תהילים... יום אחר זה פחות בוער בי ואני דיי נינוחה ומרוצה מהחיים הקטנים, הפרטיים- מכינה לי ארוחת צהריים, כמעט שוכחת לברך ברכת המזון, אין לי כח לצאת עם האחים הקטנים כדי שאמא תוכל לנקות או לנוח...
כולנו מכירים את המטוטלת של הרגש.

בעבודת ה´ זה בול ככה: קורים לנו מידי פעם דברים שמזעזעים את אמות הסיפים של הנשמה שלנו ואז אנחנו ממש ממש [מרגישים את הדבר הזה].
כל מה שמעניין אותנו זה רוח. לא אכפת לנו מה חושבים עלינו, לא מעניין אותנו מה נאכל, לא מעסיק אותנו איך אנחנו ניראים או איפה אנחנו נמצאים. כל מה שאנחנו רוצים זה שהעולם יכיר בכך שה´ הוא האלוקים.

וזה אמיתי לגמרי. וזה חשוב שיש לנו את זה.
[אבל היומיום שלנו מוכרח להיות יציב יותר.] ולכן נשלב בו קווים שכליים.

קודם כל, לימוד. כדי להבין את ה´דרך´ שלנו, כדי להזדהות עם הערכים שאנחנו חיים לפיהם, צריך להכיר אותם. להעמיק בהם, לספוג אותם אל תוכינו דרך ההגיון.
ככה, גם כשנקום בוקר אחד ´על רגל שמאל´, בפועל לא ישתנה כלום וזה יכין את הקרקע לימים הבאים שבהם כן יהיה לנו חשק ונוכל להמשיך לעלות בסולם המצוות (ולא נשכח איך עושים את זה).
אז פשוט- לפתוח ספר אמונה וללמוד. לקרוא פרק בתנ"ך מידי יום. ללמוד פרשת שבוע. [לחזק את ההכרה השכלית בכך שיש בורא לעולם.] יעלו לך שאלות? תשאלי אותן. יש סביבך אנשים שיכולים לכוון אותך? תתיעצי איתם. איפה שאת לומדת יש שיעורי תורה, שיעורי אמונה? תתייחסי אליהם כהזדמנות ללמוד את הדרך שלך.


ובכל זאת הדלת השניה שמאחוריה נמצא האוצר הזה שנקרא קרבת אלוקים זו הדלת של הרגש.
כי אם נקיים מצוות ביובש, עברנו רק את השלב הראשון, אבל המרק שבישלנו לא מספיק טעים. אז מה עושים כדי ´להרגיש את הקב"ה´??

א´- מתפללים. ומתכוונים למה שאומרים.
כשבנאדם מדבר עם מלך העולם הוא לא רק מבקש חכמה, שלום או פרנסה, הוא בעצם חושף את הקשר שלו אליו. מזכיר לעצמו שמי שמנהל את החיים שלו זה לא הוא... זה אלוקים.
ואז הוא נזכר גם במהלך היום שיש אדון לבירה. והחיים תופסים צורה.
פעם הקשבת לילד שמדבר עם אמא שלו? יותר מהכל הוא פשוט רוצה שהיא תדבר איתו, הוא לא באמת רוצה לדעת מה כתוב בשלט הזה או למה לחתול יש רק ארבע רגליים. וזה כזה אמיתי: עצם הקשר עם ה´ זה מה שאנחנו מחפשים. ובתפילה אנחנו מהדקים את הקשר.

ב´- עוד טיפ קטן שלמדתי מאנשים גדולים: לא לעבור ליד החיים כאילו מה שקורה לנו זה סתם רצף ארועים ומקרים.
הקב"ה פועל בעולם שלנו, הוא מדבר איתנו ושולח לנו כל הזמן סימנים. אישיים וכלליים. את החיים צריך ללמוד, לחשוב על מה שהיה לי היום ולראות ממה אני לומדת מה. ´הכל משמיים´ זה גם סיסמא נחמדה אבל יותר מזה זו אמת גדולה, אז יש להכל משמעות.


בע"ה עם הזמן את תלמדי מה עוד מכניס לך התלהבות בעבודת ה´. תסתכלי על תינוק חדש, תטיילי בנופים מרהיבים, שבי בלילה בחוץ ותלמדי את מפת הכוכבים, תשמעי מוזיקה טובה, סעי לכותל.
הדוגמאות שאת תחשבי עליהן יותר טובות.
"קרוב ה´ לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". אם הקריאה אצלך אמיתית, אז את קרובה. סומכת עליך... ואשמח לשמוע ממך בתגובות כאן למטה או במייל:
Rutav89@gmail.com
רות.