שאלה
שלום אור , מישיבת צפת ! אני קוראת את תשובותיך לאנשים בעיניני חתונה , ורציתי להעלות בפניך שאלה : אני כבר בת 24 , ועדיין לא נשואה , ב"ה יש לי מלא הצעות כבר מגיל 20 , אבל זה בכלל לא עוזר לי , אני באמצע לימודים , וכל הדייטים האלו , פשוט מוציאים אותי מהאיזון .אני גרה בצפון ובשבילי לנסוע לדייט של שעה וחצי זה אומר שהולך לי יום שלם . . כולם לוחצים עלי לצאת ולצאת , כי מתחיל להיות מאוחר , אני מרגישה שאני נשחקת מפגישה לפגישה ואין לי כוח . . מה עושים ? אני מקווה שאתה לא עובר דברים כאלו אבל אולי תוכל להבין
תשובה
בעזה"י
שלום,
אני חושב שהדבר הראשון שחייבים להבין ולהפנים שחתונה זה אחד הדברים הגדולים ביותר בעולם...
וכדרכם של דברים גדולים- זה לא הולך בקלות.
שום עניין בעל מעלה רוחנית עלינוה איננו הולך בקלות וללא מאמץ!
קיצורי דרך וטריקים יש רק בעלמא דשקרא, אבל בדברים שהם אמת מוחלטת- אין קיצורי דרך.
גם זוג שאחד מוצא את השניה בגיל צעיר יחסית- יש להם עדיין עבודה רבה מאד לעשות.
עבודה של מידות ועבודה רוחנית ועבודה של בנייה משותפת פיזית ונפשית.
היסורים והקשיים שמלווים כל כך הרבה בדור הזה למצא את החצי השני שלהם נועדו בראש ובראשונה להדגיש את הנקודה הזו ומשם הם נשאבים- בתוכיותינו אנו יודעים איזה דבר גדול ועצום ונפלא אנו מבקשים והנפש מסרבת להתפשר או להסתפק במשהו שהוא "חלק" או "חצי" או "לא מושלם"- אנחנו מחפשים את הדבר האמיתי
ובצדק...
קשר זוגי הוא בניית חוליה בשרשרת הנצחית והאין סופית של עם ישראל,
הוא בניית נדבך במהלך הגאולה של עם ישראל, של ירושלים ושל העולם כולו.
ומעל הכל הוא השלמתנו כאדם קדוש, תמים ושלם.
אלא שהחיפוש הזה,אחרי דבר עצום כ"כ דורש הרבה:
א. הוא דורש להכין כלים- עבודה על המידות שלנו, נכונות לקחת אחריות והנכונות לעבוד על הבנייה המשותפת ולא לצפות רק לניצוצות וחיבוקים מול השקיעה (גם אבל לא רק :-). ללמוד לתת, ללמוד לחשוב לא רק על עצמך, ללמוד לוותר, להתבגר, לחשוב קדימה, לתכנן.
להיות ראויים לקבל את המצנה הגדולה הזו- בן/בת זוג.
ב. הוא דורש השתדלות: לחפש, ולברר ולנסות ולהבליג ולא לדחות מיד ולא לדחות לאחר פגישה אחת כי "הוא רואה את מפת השולחן העתידית בצבע אחר" או "היא ברסלברית מדי". להבין שנושא כל כך אמיתי וגדול לא בא בזבנ וגמרנו אלא דרך השתדלות, השקעה בקשר וסבלנות- הרבה הרבה סבלנות.
ג. סיעתא דשמיא: לא יכול להיות שמשהו כל כך גדול יבא בלי סיעתא דשמיא "מה' אישה לאיש". המשמעות היא שצריך להיות מוכנים לכך שלא תמיד דברים יסתדרו כפי שאנחנו רוצים או מתכננים, לדעת לפעמים גם לסמוך על הקב"ה ולהשליך יהבנו עליו. להאמין שאנחנו הולכים בדרך נכונה גם אם לא הכל מתחבר לנו בדיוק למקום, גם אם הדברים לא זזים בדיוק לפי החליל שלנו.
להתפלל- הרבה, מעומק הלב, תפילות כתובות וגם תפילות אישיות מהלב (לא להגרר ליותר מדי סגולות- העיקר זה העבודה שבלב)
מכיוון שזה דבר גדול כל כך, הקב"ה מוביל אותנו לפעמים בדרכים שלא מוכרות לנו כלל.
איננו יודעים מה אורך הדרך או כמה קשה היא תהיה- אבל זה הרי המובן הפשוט של אמונה. לא?
צריך לחפש את המכשול בשלושת התחומים הללו...
לרוב אי אפשר לשים את האצבע על "בעיה" מדויקת בעצמי או בסביבה.
צריך להמשיך ללכת בדרך ולתקן כל מה שאפשר תוך כדי תנועה...
ועוד טיפ חשוב:
ללמוד מכל כשלון- כל פעם שזה התברר כ"לא" יש משהו אפשר ללמוד ממה שהיה- על עצמי,מה אני כן רוצה ומה אני לא, ללמוד על "המין השני" שיש לו/לה שפה אחרת ומושגים ורצונות לפעמים אחרים ושונים במקצת, על הטבע האנושי באופן כללי או על ההשגחה האלוקית הכוללת.
הקב"ה לא מעביר שום אדם שום מהלך שהוא לא אמור לעבור ולהוציא ממנו משהו מועיל, מבורר וזך יותר.
וכתמיד
הרבה תפילות
וסבלנות
והכי חשוב- לא להתייאש ולשמוח במה שיש...
אור
צוות ישיבת צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם