שאלה
שלום לצוות המשיבים היקר,
אני נמצאת במצב מורכב, ולא ממש יודעת מה לעשות, אשמח אם תוכלו לעזור. אספר את הרקע על מנת שתבינו:
התגייסתי לצה"ל לפני שלושה חודשים לערך,במסגרת התנדבותית,בגין בעייה רפואית (בעייה שמקורה במוח ומשפיעה בעיקר על ההליכה)שלא אפשרה גיוס רגיל. התלבטתי רבות בעניין הגיוס לצה"ל או שירות לאומי, אבל צה"ל ייעד אותי ליחידה מעניינת, בה באמת האמנתי כי אוכל לתרום לעם ישראל,ולכן החלטתי להתגייס.
כאשר הגעתי ליחידה, שובצתי ברמה"ג, בתפקיד שהרכיב בתוכו את כל מה שלא יכולתי לעשות בגלל המגבלה הפיזית. הגעתי למצב של תסכול רב שכמוהו לא ידעתי מעולם, ורק בזכות התערבות של הוריי הוציאו אותי מהשיבוץ ברמה"ג לטובת שיבוץ באותה היחידה בת"א. בת"א, ניתן לי תפקיד שכלפי חוץ אמור "להלום את כישוריי" (תפקיד העוסק באנגלית, כשהאנגלית שלי היא ברמת שפת אם)אולם בפועל, אני חשה כי האנשים שאיתי טובים יותר ממני,ולכן אני מרגישה שהם שופטים אותי. יש לי מעין חיזיון בראש של המפקדת שלי (ששפת אמה אנגלית)מעיינת בתוצרים שלי, מהנהנת בראשה לשלילה וממלמלת :"מי נתן לה לעשות את זה?"
אני כל הזמן בלחץ,והרגשת התסכול והמועקה שחשתי ברמה"ג, שאמורות היו להיעלם עם המעבר, לא נעלמות. אני בוכה המון, וגם כשאני בבית, אני מדוכאת כל הזמן עד כדי חוסר רצון לצאת מהמיטה ומהבית. אני כבר חושבת בכיוון של התרת ההתנדבות שלי, מתוך מחשבה שטעיתי בהחלטה להתגייס.
אני מפחדת שמדובר בעונש מהשם,למרות שאני לא מצליחה לחשוב על משהו שעשיתי.
אני מאוד רוצה להתקרב ל-ה. אני מגיעה מבית מסורתי, אבל לאחרונה אני חשה בצורך עז להתחזק.
אני שומרת כשרות מאז ומתמיד, ומאז הגיוס אני גם קוראת תהילים ומתפללת.
איך אוכל להמשיך?
שלכם, מתנצלת על האורך,מאוד מקווה שתוכלו לעזור ומודה מעומק הלב.
תשובה
שלום!
כל הכבוד שהחלטת לתרום. זו באמת החלטה חשובה. עצם הקבלה מראה על האכפתיות והאחריות כלפי האומה.
אסור להתייאש!
מהדברים שלך נשמע שתפקידך חשוב. ושתפקידך מבחינת כישורייך מתאים לך מאד. זו נקודת אור מאד חשובה.החלטת להתנדב למען עם ישראל ואת עושה את תפקידך. חשוב מאד שתזכרי שאת לא עובדת עבור בודדים שאיתך בשרות אלא עבור כל האומה. לפעמים אנשים שואפים לעשות דברים טובים אבל נקלעים לסביבה לא נעימה. מכיוון שזו ההזדמנות שלך לתרום לעם בתקופה ארוכה ואינטנסיבית (תרומה שבמידה מסוימת גם קבלה). ומכיוון שתפקידך חשוב לך ואת מתאימה, לא כדאי שתוותרי על ההתנדבות.להיפך תשקיעי ותתני. תזכרי שיש סיבה גדולה שעומדת מאחוריך.
בהרבה מקרים זה עניין של זמן. מכיוון שהצבא זו סביבה לפעמים קצת לוחצת, אנשים לא תמיד מגיעים מתוך רצון לתת אלא מתוך חובה, ומכיוון שאנשים נשחקים או נלחצים מהמערכת- הם מפנים את זה כלפי אחרים, שעל פי רוב אלא החבר'ה הצעירים במדור שלא השתפשפו בעבודה או שהם פשוט צעירים. לא צריך להתרגש מזה יותר מדי מסיבה פשוטה, זה עובר עם הזמן. ברגע שכבר יהיה לך יותר ניסיון בעבודה ותכירי יותר טוב את האנשים שאיתך, כבר תרגישי הרבה יותר בנוח. כמה מחברי כשהיו בתחילת השירות הצבאי סיפרו לי מקרים דומים לשלך ובהמשך הם כבר לא זכרו את אותם המקרים, ודיברו על כמה העבודה שלהם במדור חשובה.
מכיוון שבאמת יותר נחמד ומועיל לעבוד בסביבה תומכת ונחמדה,הייתי מציע לך לנסות לדבר עם המפקדת ושאר החבר'ה שבתפקיד.לא צריך לעשות פאנל,תתפסי בשקט מישהו ותבררי אם זה משהו אישי/אם עשית משהו שלא אהבו וכו'. כשהעניינים מתבררים- הרבה יותר פשוט לפתור אותם.
אם את רואה שזה לא את שלא בסדר, נסי להשתתף איתם בדברים, כגון: בדיחות משותפות, לכבד אותם בסוכריות וכו' (הכוונה לא לקנות אותם חלילה, אלא ליצור קרבה ומכנה משותף). בדר"כ אנשים שמתנהגים אליהם בנחמדות יתרה ינסו להחזיר בחזרה.
בכל מקרה העבודה שאת עושה מספיק חשובה לך,להורייך שהתאמצו בשבילך וחשובה לעם.
מאידך,העבודה על המידות והמצוות חשובה מאד. הקב"ה מעמיד אותנו בניסיונות, וזו ההזדמנות שלנו לתקן דברים שעשינו או להשתפר במעשים שאנו עושים. לא שבהכרח התיקון וההשתפרות יועילו לניסיון אבל הם חשובים אפילו מצד עצמם.
יפה שהחלטת להתפלל ולומר תהלים, יש ערך מאד גדול במעשים אלו.כמובן שאת יכולה להוסיף ולהתחזק בהדרגה ע"י קיום מצוות נוספות שלא יותר מסובכות (כגון הדלקת נרות,ברכת המזון ואפילו להשתפר במצוות שאת כבר עושה כמו עזרה לחברים וכיבוד הורים).
הרבה הצלחה בהמשך הדרך
שי