לא מפסיק לחשוב עליה!

שלום לך.
באמת, שאלה קשה. לא שהתשובה היא קשה אלא שקשה ליישם.
אין לי הרבה דברים חדשים לכתוב לך. אתה בטח כבר מכיר את התשובות בנושא.
אכתוב לך רק נקודה אחת, הנקודה שאולי תעזור לך להבין טוב טוב מה הולך –
אם אתה באמת אוהב אותה, אתה צריך לרצות לשמח אותה, לעשות את מה שטוב עבורה, ואם זה באמת כך, אז אתה צריך לרצות להיפרד, למרות כל הקושי, כי זה מה שטוב עבורה.
אתה בטח כבר קראת את התשובות לאן הדברים עלולים להתגלגל, שהדבר מזיק להתפתחות הנפשית שלכם וכו'. יכול להיות שקשה לך להסכים איתן, 'אצלנו זה שונה' וכו', אבל אם זה המצב, אני יכול רק לומר לך שאתה מהמר, משחק ברגשות, כי גם כל אלה שכאבו את האהבה בגיל הצעיר חשבו שאצלם זה שונה. יש דברים שלא משחקים איתם.
אני מקווה שאתה מהרציניים, כפי שניכר ממכתבך, שמבין שהדבר לא טוב. הבעיה היא היישום. בנקודה הזו אני רוצה לעזור לך ולכן אני 'מקצין' את הדברים, כותב אותם חד.
אם אתה לא נפרד למרות שזה מה שטוב לה, זה אומר שאתה לא אוהב אותה, אתה אוהב את עצמך. יותר מזה, אני חושב שאתה מספיק בוגר גם כדי לדעת שזה לא טוב לך, מעכב את ההתפתחות שלך. משהו כמו לנסות לדלג על הילדות ולהיות ישר נשוי עם כמה ילדים. לא 'הרווחת' בזה, למרות שבשלב הראשון זה נראה כיף להיות הגדול, הקובע, זה שאומר לאחרים מתי לישון. אתה פשוט מפסיד את השלבים שאמורים להכין אותך לעשות את זה בצורה נכונה. כך זה גם לגבי זוגיות. אתה חייב לעבור את השלבים קודם. כשתבין את זה בעצם תבין שאתה לא אוהב לא אותה ולא את עצמך, אלא פשוט הולך אחרי נטייה שהיא אמיתית ונכונה, בריאה וטובה, אבל שהמימוש שלה הוא בוסרי, מוקדם מדי.
אני חוזר ואומר שכתבתי את הדברים בצורה חריפה ואני מתנצל על כך, אבל מנסיוני חשוב לכתוב את הדברים בחדות, כי אם כותבים אותם בצורה 'פושרת' אז מקבל התשובה ממשיך 'להתפשר'.
שיהיה לך ממש ממש בהצלחה ואנחנו תמיד כאן כדי לחזק ברגעים קשים (אל תדאג, ברגעים כאלה לא נכתוב בחדות שכזו. . .).
אני מקווה שהתשובה ענתה לשאלה. אם לא וגם אם כן, תמיד אפשר לשאול שוב שאלה זו או אחרת.
להשתמע,
יהונתן,
yehonatan@makshivim.org.il