לא יודעת איך לקרוא לזה

שלום שואלת יקרה!
שאלת שאלה חשובה, וטיפה קשה לי לענות לך כי... כי הרגשתי לא מזמן ממש כמוך. מן הרגשה כזו שמשהו חסר לי, שמשהו לא בסדר, משהו לא שלם...
ערב אחד מצאתי את עצמי פשוט בוכה לחברה שלי ולא מצליחה להירגע. היא שאלה אותי למה, ולא ידעתי להסביר. רק ידעתי לספר שמשהו לא בסדר. משהו לא נכון, חסר לי משהו... לא ידעתי אם זה בלימודים, אם זה בגלל החברות, בגלל המשפחה, או בגלל האמונה? פשוט ידעתי שלא טוב לי וזהו.
לא שהיה לי כח לעניין, אבל חברה שלי לחצה עלי להתחיל לחפש מה מפריע? מה בדיוק חסר? ואני מצדי שיגעתי חברות, בנות דודות ואפילו את המחנכת שהייתה לי בשמינית. העיקר שיתנו לי כיוון לפתרון.
והן לא ממש נתנו. אחת הציעה לסדר ת'חדר (זה תמיד עושה הרגשה טובה), אחרת שאלה אם טוב לי בלימודים? ועוד אחת שאלה אם יש לי בעיות באמונה? ת'אמת? לא ידעתי לענות להן. ידעתי שאת החדר כבר כמה שבועות אין לי כח לסדר. ידעתי שהלימודים בסדר ככה ככה. וגם הלימוד תורה והתפילות שלי.
ואז מישהי הסבירה לי משהו: שיש לי נשמה, כזאתי שהיא חלק אלוקה ממעל, והיא פשוט מנסה לגדול. וזה כואב. ופתאום שום דבר לא מספק אותה, שום דבר לא מספיק טוב בשבילה...
כנראה שלנשמה שלנו יש סוג של כאבי גדילה. זה לא צריך לייאש אותנו, אנחנו צריכים לשמוח מיזה שהיא רוצה לגדול! אין ספק שזה כואב, שזה נותן תחושה מבאסת, שזה מתסכל... אבל חייבים לזכור מאיפה זה נובע! זה נובע מכך שיש לנו נשמה טהורה, שה"מדרגה" אליה הגענו כבר לא מספקת אותה. היא רוצה יותר!
מה אפשר לעשות? ראשית כל לבדוק באמת שהכל תקין. שבאמת אין שום סיבה שיהיה לי רע. ולצערי לא חסרים דברים לא טובים שעלולים לגרום לנו להרגיש לא טוב עם עצמנו. לפעמים זה בגרויות, לפעמים חברות, לפעמים סתם כי האחים הקטנים רבים כל הזמן והאווירה בבית ג'יפה בגלל זה... ו... לא יודעת תבדקי אצלך. (ואם יש בעיה אז כמובן לפנות לעזרה אם צריך ולטפל בה)
ולפעמים גם יכולות להיות בעיות רוחניות, שאלות באמונה, משהו לא מובן. משהו ספציפי שמפריע לי... גם בדברים כאלה חשוב לטפל, לשאול לברר! (וזה מאוד הגיוני שיש שאלות, זה לא צריך לבאס אותנו)
ואם באמת הכל ברוך ה' בסדר, אלו כנראה באמת "כאבי גדילה" שכאלה. וגם כאן אין "פתרונות קסם", אבל אולי לנסות להתרכז יותר בתפילה, אולי ללמוד רבע שעה כל לילה לפני השינה, ככה משהו מעניין שעושה טוב לנשמה... ואולי פשוט לבכות, ולספר לקדוש ברוך הוא שקשה, ושאני ממש משתדלת להיות שמחה, ולעבוד אותו כמו שצריך. והוא יתברך פשוט יסתכל על הילדה הקטנה שלו, שכל כך רוצה, וכל כך קשה לה... בשלב מסוים הוא בטוח יעזור. (אנחנו רק לא יודעים מתי הוא יחליט שהגיע הזמן לעזור לנו).
אין לי דרך מסוימת, "מתכון לשקט נפשי", אבל אני יכולה להגיד לך שייתכן שיש ברכה באי שקט הזה. שאם נסתכל עליו נכון, רק נצמח מהקשיים.
ועוד משהו אחד, אני ממש ממליצה לדבר עם מישהו בוגר שמבין עניין, ושאת סומכת עליו, להתייעץ איתו. גם אם לא תמיד יהיו לו תשובות, הוא יוכל לעזור לך לברר ולהגיע אליהן בעצמך...
אני לא מכירה אותך אישית, ואם נראה לך שלא ממש הבנתי אותך, או שיש באופן כללי עוד מה ללבן בעניין, את מוזמנת לפנות אלי למייל ואשמח לנסות לעזור:
renanaro@gmail.com
הרבה הצלחה בדרך!
ושבעזרת ה' תדעי רק ברכה וצמיחה!
רק אור וטוב!
רננה