שאלה
בס"ד
שלום רב.
שאלתי את עצמי מספר שאלות בעניין מחלוקת קורח.
1)המדרש אומר כי 250 ראשי סנהדרות הלכו עם קורח. על פי הרמב"ן במחלוקת המפורסמת על משמעות "כל אשר יורך" הרעיון שעולה משם כי השם לא ייתן לחכמי ישראל לטעות ולכן מה שנפסק ודאי רצון השם. אם כך לא היינו אמורים לומר אותו הדבר בעניין מחלוקת זו? והרי 250 ראשי נשיאים היו עם קורח ולא יתכן שיטעו....
2)ידוע כי לא פוסקים הלכה מבת קול נבואה וכו... "כי לא בשמיים היא".
אם כך מדוע הנס/האות שנעשה עם קורח ועדתו מביא ראיה כי משה הכן צדק בויכוח?... ועוד משה עצמו מבקש מהשם שיעשה אות זה . במה העניין שונה במעשה תנורו של עכנאי.?
תשובה
שלום וברכה!
ערבבת מינו בשאינו מינו. אין קשר בין עניין פסיקת ההלכה ע"פ בת קול ועניין "לא בשמים היא" לבין מעשה קורח. הרי לא היה כאן כל הלכה או פסיקה, אלא בירור מי נבחר ע"י בורא עולם לשרת בקודש. כלומר הבקשה של משה היא לא בענייני הפסיקה, אלא בגילוי דעתו של הקב"ה מי הם הכהנים המשרתים ומי הם בעלי השררה שה' בחר בהם. משה מבקש מבורא עולם שיגלה דעתו כדי להראות שמשה ואהרן לא לקחו את השררה בכח ומתוך שיקולים אישיים.
בתנורו של עכנאי מדובר ממש על פסיקת הלכה.
בברכה,
חיים בריסק