לא אוהב להתפלל שחרית של שבת!!

שאלה

שבוע טוב :),

רוב הפעמים בבוקר של שבת אני לא כל כך מעוניין להתפלל תפילת שחרית כי אני עייף וקורה מצבים (הרבה פעמים) שאני מסתכל על השעון כולי בתקווה שעדיין לא הגיע 7:30 (שאז מתחילים את התפילה), אם אני רואה שנשארה לי עוד חצי שעה אני ממשיך לישון בחיוך, אם אני רואה שנשאר לי עוד 5 דק' כולי בבאסה והולך לישון עוד כמה דק', למרות שאני לא כל כך עייף, אני יושן בעקרך 11 שעות בליל שבת..ומתי שאני מגיע לתפילה, בדרך כלל באיחור של חצי שעה אני רק מתיישב עדיין לא עברו 5 דק' אני כבר רוצה ללכת, התפילה ממש כבדה עלי, אני גם רעב וחושב על אוכל (כן יש לי אוכל!!!) ולפעמים שמסתיימת התפילה אני פשוט אומר ברוך ה' שסיימתי עם הסיוט הזה..יש פעמים שמילה אחת אני לא מכוון אפילו לא בקריאת שמע.. ממש כלום! ולא מרגיש טיפה של סיפוק מהתפילה, רק באסה ורק מסתיימת התפילה אני שמח ולא רוצה שוב להתפלל את אותה תפילה, פעמים נדירות שאני מתפלל כמו שצריך..

אני בן 19 שמשרת בצבא כבר 8 חודש ואני חוזר בתשובה כבר 4 וחצי שנים, אני מקפיד על מלא מצוות (תפילות במניין, לימוד תורה, שמירת עיניים וכו' וכו')..

אני מרגיש את ההרגשה הזו לגבי שחרית של שבת כמה שנה וחצי בערך..ותמיד לפני התפילה אני מתפלל לה' שאני אתפלל בכוונה ובשמחה.

*גם לפני הצבא השחרית שלי היית ככה, זה במשך שנה וחצי משהו כזה, אז לא קשור לצבא.

ורציתי לדעת מה אומר הרב על המשפט הזה: לעולם לא עושים קפיצות!

* אתה יודע אם אתה עושה קפיצות לפי ההרגשה שלך

* שיש לך ניסיון הוא בא לאתגר אותך, ואתה תרגיש משיכה לכבוש אותו.

* שיש לך ניסיון ואתה מרגיש מדוכא מהרעיון של להתגבר עליו, אתה לא אמור להתגבר עליו, ואם תתגבר נכשלת בניסיון בעצם (עם כמה שזה נשמע סותר)

* אם משהו לא מרגיש נעים - זה לא תורה ואתה יכול אפילו לקרוא לזה עבודה זרה!

תשובה