כתוב בתורה שצריך למסור את יהודה ושומרון?

שלום רב
ראשית רצוני לבקש סליחה על העיכוב בכתיבת התשובה, פשוט העומס מדברים אחרים גרם לי לצערי הרב לדחות את התשובה, ולכן סליחה.
וכעת אל השאלה.
דבר זה של למסור חלקים מארץ ישראל בשביל הביטחון, בודאי שאיננו כתוב בתורה במפורש, לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה.
לכן בדברים אלו שהם לא כתובים מפורש, יש תפקיד לגדולי הפוסקים לדון בדברים ולברר אותם הלכתית. גדולי התלמידי חכמים יודעים לבחון את המקורות ולדון בהם ועל ידי זה להגיע למסקנה הלכתית, ולא כל אחד יודע. בדברים שהם כתובים במפורש אין צורך להפנות את הדבר אל הגדולים, שכן כל אחד יודע, אך בדברים שאינם כתובים במפורש, צריך לברר על ידי דרכה של תורה ממש כפי שהיה בכל הדורות, שהיו פוסקים שבררו את ההלכה.
גם בנושא הזה של מסירת חלקים מארץ ישראל במצב של פיקוח נפש, שאם יתנו חלקים מהארץ תימנע שפיכות דמים ויהיה ביטחון, דנו בכך גדולי הפוסקים.
כדרכם של גדולי הרבנים והפוסקים, הם מבררים את הדברים לאורך, על ידי עיון במקורות ונסיון להוכיח את דעתם, וכך גם בסוגיא זו הרחיבו את היריעה ואני אינני מוצא מקום להיכנס אל כל הנושא ולהביא את הדיון בו, אלא מי שרוצה יכול לעיין בדברים שהתפרסמו בסידרת הספרים "תחומין" בשני מאמרים מרכזיים, האחד של הגר"ע יוסף שליט"א שמאריך כדרכו בקודש להוכיח שבמקום של פיקוח נפש יש למסור חלקים מארץ ישראל, ומאמר תגובה של הגר"ש ישראלי זצ"ל שבו הוא שולל את טענותיו של הגר"ע יוסף שליט"א וסובר שאסור למסור חלקים מארץ ישראל גם במצב שעל ידי כך תימנע שפיכות דמים.
מקורות רבים דנו בהם, סוגיות רבות, ובעיקר האם מצות ישוב הארץ תידחה את הכלל הידוע ברוב התורה "וחי בהם" - שהתורה נדחית בפני פיקוח נפש, או לא, שכן המצוה של ישוב הארץ, היא גם כן חלק ממצות מלחמה, מלחמת מצוה, וזו ענינה של המצוה שצריך לקיים אותה בדרך שהיא קיימת, ולכן חלק מהמצוה היא גם שנהרגים אנשים במלחמה על הארץ, ולכן כל אחד שגר בארץ הוא גם כן חלק מהמלחמה על הארץ.
בנושא זה שיש מחלוקת בין גדולי הפוסקים, ברור הדבר שלא יכול להיות שיהיו דברים מפורשים בתורה שאז לא היה מקום למישהו לחלוק, ולכן ברור הדבר שיש צדדים לכן ולכאן, וכל אחד מביא בפסיקתו את ההוכחות לדעתו.
בזמן האחרון התחדש דבר חשוב בנושא.
גם הגר"ע יוסף שליט"א שתמך במסירת חלקים מארץ ישראל במה שקרוי "הסכמי שלום" אומר כיום שהפסק שלו איננו מתאים למציאות הנוכחית, שכן התברר באופן חד משמעי שמסירת חלקים לאויבינו לא רק שלא השיגה את המטרה הנכספת אלא שאף גרמה לסכנה גדולה יותר ולכן במצב כיום אין מקום כלל לדיון האם נדחית מצות ישוב הארץ מפני פיקוח נפש, שכן במציאות אין סתירה בין שני הדברים, וכיום ברור שאחיזה בארץ היא זו שתורמת לביטחון, ולא ההסכמים עם שונאינו. במצב זה המחלוקת נשארת מחלוקת עקרונית אך למעשה הדעות אחדותיות שלא למסור חלקים מארץ ישראל.
כמובן שכל זה הוא בפן ההלכתי, אך התורה כוללת לא רק את הפן ההלכתי אלא גם את הצד האמוני, הצד המחשבתי שהוא יש לו אמירה חשובה מאד בכל הנושא הזה של מסירת חלקים מארץ ישראל.
הרב קוק זצ"ל בספרו "אורות" מתחיל בהסברה עמוקה על משמעותה ויעודה של ארץ ישראל ועל הקשר בין העם לבין הארץ.
על פי דבריו בתחילת הספר, עולה תמונה שחשוב לברר אותה ולהפנים אותה ואז הדברים מקבלים אופי אחר לגמרי. הרב זצ"ל מסביר שארץ ישראל היא ארץ חיה ארץ שחיה מתוך קשר עם עם ישראל (ולכן במשך הדורות של הגלות הארץ שמרה אמונים לעם ישראל ולא נתנה את חינה לגויים האחרים וסימן לגאולת העם היא שהארץ נותנת פירותיה בעין יפה וכו´) ואף העם הינו עם חי בכל המשמעויות רק בהיותו בארץ, (שבזמן שעם ישראל בגלות הוא כפי דבריו של הגאון מוילנא כמת בבית הקברות שלמרות שהיחידים קיימים אך באופן של עם לא קיימים אלא רק כקהילות נפרדות) ולכן הקשר בין העם לבין הארץ הוא עמוק מאד.
עוד מובן מתוך דבריו שם, שתוספת בארץ היא גם תוספת בעם ופגיעה בארץ היא גם פגיעה בעם, ולכן אין שייכות לבחור בלפגוע באחד מהם, אלא צריך לחזק הן את העם והן את הארץ, וככל שנחזק את שני היסודות האלו, ממילא יגיע המצב שכל הגויים יכירו את משמעותם של ישראל ולא ירצו לפגוע בנו.
אברך שנזכה לגאולה שלמה במהרה וכל השאלות האלו יתבטלו וכולם יראו כיצד נגלה ה´ על עמו ועל ארצו.
בברכה
יצחק.
Zahig2@shoresh.org.il