כתה י'- כבר צריך להתבגר ולהשקיע בלימודים...

שלום לך מתבגרת יקרה,
מי אמר שבכתה י´ צריך כבר להתבגר...?
מי אמר שאי אפשר לעשות עוד קצת שטויות או להישאר עוד קצת ילדה?
באמת מי אמר?

אז בואי נברר כמה דברים על התבגרות.

להתבגר אין פירושו ללחוץ על כפתור ה-ON ולהפוך להיות בוגרת.
התבגרות הוא תהליך ארוך שעוברים בעצם... כל החיים.
אנחנו מתבגרים מגיל חטיבה לגיל תיכון,
מתבגרים לקראת השירות הלאומי,
מתבגרים לקראת לימודים ולקראת חתונה,
מתבגרים לקראת ילדים...
כל החיים אנחנו מתבגרים.
מאורעות החיים שחולפים על פנינו, אתגרים שאנחנו צריכים להתמודד איתם, שגרה שצריך לעבור וגם הזמן שעובר, גורמים לנו להתבגר.
ההתבגרות היא כמו סולם- בכל פעם שעולים שלב, מופיע שלב נוסף שעלינו לטפס, אבל הטיפוס הוא תהליך, הוא לא משהו שעושים בין רגע.

את בכתה י´ וזה לא אומר כלום.
זה אומר שאת צריכה להתנהג כפי שאת חושבת שצריך להתנהג, ולא כמו שמצפים ממך.
רוצה עוד לעשות שטויות של גיל ההתבגרות?
אין שום בעיה.
מותר לך בהחלט עוד להישאר קצת ילדה ואפילו להגיב לפעמים בצורה ילדותית.
מחקרים היום מראים שגיל ההתבגרות נמשך כבר עד שנות העשרים, אז מובן שבכיתה י´ את עדיין בעיצומו של גיל ההתבגרות.

אנחנו לא עושים דברים כי כך מצפים שנתנהג, או כי יש עלינו לחץ לנהוג כך.
אנחנו עושים דברים כי [בהם אנחנו מאמינים], כי כך אנו חושבים ש[ראוי ונכון לנהוג].
השינוי של להפוך מילדה לבוגרת הוא לא משהו שקורה ביום וגם לא בחודש, זהו שינוי הדרגתי, תהליך שצריך לעבור. ולפעמים, רק כשמסתכלים אחורה רואים עד כמה התקדמנו והתבגרנו.

בכתה ז´ מן הסתם הרגשת מאוד בוגרת- סיימת את בית הספר היסודי והתחלת את חטיבת הביניים. ועכשיו, כשאת מסתכלת אחורה לכתה ז´, ברור לך שעברת מאז ועד היום תהליך, שהתקדמת ועוד הוספת להתבגר מאז.

ומה עשית כדי לעבור את התהליך? כמעט שום דבר...
את רוב התהליך עשה הזמן שעבר,
ואת, פשוט גדלת, הסתכלת על דברים אחרת, הבנת דברים יותר לעומק וכתוצאה מכך גם הגבת אליהם אחרת.
זוהי התבגרות.

אז מה, את שואלת, אני לא יכולה לשלוט על זה? רק לחכות שיעבור הזמן?
לא בדיוק.
מובן שבמקביל לזמן שעובר, יש לך את הכוח והיכולת לקדם ולפתח את עצמך.
תהליך ההתבגרות הוא תהליך של בירור וחיפוש שבמהלכו את בונה לעצמך את האישיות הפרטית שלך, והכוח לעצב את אישיותך נמצא בידייך.
אם באמת את רוצה להתקדם ולהיבנות, כדאי שתעשי כמה רגעים של "חושבים".
מה [את] חושבת שנכון לעשות? איך [את] חושבת שנכון להתנהג,
לא מה מצפים ממך,
לא מה הגיל דורש,
אלא מה [את] חושבת.
אז אם החלטת שהגיע הזמן להתנהג בצורה בוגרת יותר, נסי לחשוב עם עצמך מה זה באמת אומר מבחינתך, איך לפי דעתך נכון וראוי להתנהג עכשיו.

אם את חושבת שעכשיו נכון וראוי שלא תהיי בדיכי הרבה זמן- לא כי אנשים יסתכלו עליך מוזר- אלא כי [לך] זה נראה לא נכון, אז תעבדי על עצמך להשתפר בתחום הזה.
אבל אם את, שמכירה אתה עצמך הכי טוב, חושבת שכרגע זה עדיין טוב ומתאים לך להיות בדיכי הרבה זמן, אז כך גם ראוי שתנהגי.

ועוד משהו קטן- להתבגר אין פירושו להפוך להיות רציניים וחמורי סבר, להפסיק לצחוק ולהפסיק להנות.
מותר ורצוי להתבגר עם חיוך על השפתיים ורוח נעורים שובבה,
מותר בהחלט להמשיך לעשות שטויות מידי פעם (כמובן כל עוד זה לא מזיק ולא פוגע באף אחד), גם בתור מבוגרים.

בקשר ללימודים-
את צודקת מאוד.
כתה י´ זה בדיוק הזמן שבו מתחיל הלחץ והדרישה להשקיע גוברת- הבגרויות מחכות בסוף שנה וציון המגן מלחיץ. זה גם הזמן שבו כבר דורשים מכם לסכם בעצמכם, וזה טבעי מאוד שיהיה קשה ומלחיץ.

את כותבת שקשה לך לסכם ויש מקצועות שאת לא טובה בהם, כך שניתן בהחלט להבין את הרגשת היאוש וחוסר הכוח שלך, לא נעים ללמוד כשקשה וכשלא מבינים טוב את החומר.
אז מה עושים כדי שיהיה כוח ורצון להשקיע בלימודים?

נסי לפרק את הקשיים לחתיכות קטנות ולטפל בהם אחד אחד-
[ללמוד לסכם-] זו מיומנות שנרכשת ועם הזמן רק יהיה לך יותר ויותר קל.
אפשר בהחלט לבקש מהמורים שיתחשבו ויעצרו מידי פעם כדי שתספיקו לסכם (במיוחד שסביר להניח שזהו קושי כיתתי). את יכולה גם לפנות למחנכת או למדריכה ולבקש ממנה שתיתן לך טיפים איך לסכם בצורה טובה.

[המקצועות בהם את מתקשה-] זה בדיוק הזמן לעבוד עליהם ולברר דברים עד הסוף, לפני שתגיע שגרת החורף והחומר יתחיל להיות עמוס יותר.
אל תתביישי לבקש עזרה מתלמידות שמבינות את החומר, מאחים גדולים, מההורים או מהמורה. כולם ישמחו לעזור לך, ואם תתמידי בלימוד כל יום (גם בימי החופשה), תצליחי להרגיש טוב יותר עם החומר.
אני מציעה לך להתחיל לעבוד על המקצועות שהכי קשים לך ומהם לעבור הלאה למקצועות שאת פחות או יותר יודעת.
בנוסף, אם המצב ממש קשה, את מרגישה חוסר אונים אל מול החומר ואין אף אחד שיכול לעזור לך, כדאי לבקש עזרה בתשלום- מורה פרטי, אפילו לשיעורים בודדים. מורים פרטיים טובים יצליחו להחזיר לך את הביטחון והשליטה בחומר בשיעורים ספורים, וההוצאה הכספית לא תהיה כל כך גדולה.

אני מסכימה איתך בהחלט שיותר משמעותי בחיים זה לעבוד את ה´, אבל יש חשיבות גם ללימודים. את בטח יודעת שהיום תנאי קבלה בסיסי לאוניברסיטה זו תעודת בגרות ותנאי קבלה בסיסי לרוב מקומות העבודה זה תואר באוניברסיטה. לא בטוח שזה המצב האידיאלי אליו אנחנו שואפים, אך זו הנורמה החברתית שאנו חיים בה.

עם זאת, אני לא חושבת שצריך לירוק דם ולעשות מקסימום בהכל- 5 יחידות אנגלית, 5 מתמטיקה, 5 פיזיקה ועוד 5 מחשבים. ממש לא.
יש מי שבהשקעה סבירה מצליח לעשות הכל במקסימום, ויש מי שלא.
כל אחד צריך לבנות סדרי עדיפות נכונים,
להשקיע את הכוחות בצורה חכמה במה שחשוב ללמוד, במה שאוהבים ובמה שהולך יותר בקלות. אם את רואה שאת צריכה לעבוד מעל ומעבר לכוחותייך, כנראה שמשהו בסדרי העדיפויות פגום.

בשנים האלו צריך גם לבנות אישיות, ולהתפתח מבחינה חברתית ומבחינה אישית. ממש לא כדאי להשקיע את כל החיים בלימודים.
שימי לב- [זה לא אומר שלא צריך להשקיע בכלל] ולהשתמט מעבודה קשה.
מובן שצריך להשקיע ולעבוד, בלי זה לא יתכנו תוצאות.

אני מאמינה שעם בניית סדרי עדיפויות נכונים ובחירה מושכלת במה את מעוניינת ובמה חשוב לך להשקיע בהתאם ליכולותיך, הלחץ ירד ותבוא גם ההרגשה הטובה יותר יחד עם הכוח והרצון להשקיע.

יקירתי,
אם תרצי, אני מזמינה אותך לפנות אלי באופן אישי ולברר ביחד מהם סדרי העדיפויות הטובים עבורך.
שתהיה שנה טובה ומוצלחת מכל הבחינות!
עדי.
adinoga12@gmail.com