כשרות

שלום
1. בשלושה תחומים עיקריים יש הבדל במוצרי החלב,
א) במוצרים הכשרים משתמשים בג'לטין, שחלק מן הפוסקים אוסרים מדברי חכמים, וחלק מתירים. ואף שלהלכה העיקר כמתירים, מכל מקום לכתחילה כשאפשר טוב להחמיר.
ב) כידוע חלב שנחלב על ידי גוי בלא פיקוח יהודי, אסור מדברי חכמים משום שחששו שמא יערבו בחלב הכשר חלב מבהמה טמאה. במוצרים הכשרים משתמשים באבקת חלב ועוד מרכיבים שנוצרו מחלב שנחלב על ידי גוי בלא פיקוח יהודי. ואמנם לדעת הרב פיינשטיין, כשיש השגחה ממשלתית על המפעלים שלא יזייפו את החלב, החלב כשר. אולם לעומתו יש אוסרים. ואף שהעיקר כמקילים בדין שיסודו מדברי חכמים, אבל כשאפשר טוב להחמיר.
ג) בחלב שבמוצרים הכשרים מעורב חלב שנחלב באיסור של חילול שבת, ויש אומרים שהחלב אסור גם על הקונים, כדי שלא יהנו ממלאכה שנעשתה עבורם בשבת במזיד. אבל להלכה חלב זה מותר, מפני שיש סוברים שהאיסור ליהנות ממלאכת שבת מוטל רק על זה שעשה את האיסור בעצמו. ועוד, שעל כל מוצר חלב שאנו קונים אפשר לומר שאולי הוא מן החלב שנחלב בימות החול בהיתר. אלא שיש בזה סיוע לדבר עבירה, ולכן לכתחילה עדיף לקנות מוצרים למהדרין ולחזק את המְשָקִים שקיבלו על עצמם לשמור שבת כהלכתה.

2. עלי נענע לואיזה בזיליקום וכו´ מחוזקים בנגיעות גבוהה על כן ישנה חובה לבדקם היטב ולשטוף אותם היטב

3. בשבת הורה רשז"א (שו"ש שיט ח, ב, שש"כ ג, מ), שאם מצא תולעת גדולה העלים, מותר להסירה, מפני שהיא עומדת בפני עצמה. ואם מצא חרקים קטנים, אסור להוציאם לבדם, אלא יוציאם עם מעט מהעלה. ובאר שהחילוק הוא בין אם אפשר להסיר את התולעת בשטיפה (ואולי גם בנשיפה) לבין אם דבוקה יותר, שאז היא נחשבת מעורבת. לעומת זאת כתב ברבבות אפרים (ח"ו קצד, ד), שמותר להוציא את התולעים גם על ידי שרייה במים, ואין בזה איסור בורר כי הם עומדים בפני עצמם "והוי ליה כנוצה שמסירה מהבגד". וכך נראה יותר.

אמנם בחומץ או מי מלח כתב שם שאסור כי זה ממית את התולעים. ומכל מקום איסור התורה הוא כאשר השחיטה נעשית לצורך גופה של החיה, היינו ששוחט אותה לצורך בשרה או עורה או דמה. אבל ההורג דרך קלקול והשחתה, עובר באיסור חכמים. וכאשר מסתכלים בעלי הנענע ולא רואים חרקים מדובר בספק איסור מדרבנן ולכן מותר לשטוף אותם ולערות עליהם מים מכלי שני שאין בכוחו לבשל, ולשתות.

בברכה
אייל משה