כשרות כלי בשר-חלב

שלום וברכה,

יכולים להיות כמה מצבים, מאחר שחסרים פרטים בשאלה:
1. בהנחה שהתבשיל הוא פרווה, ההלכה היא שסתם כלים אינם בני יומם (שו"ע יו"ד קכ"ב), ולכן אם לא ידוע אם הכף הוכנסה לתבשיל חלבי חם (שהיה בכלי ראשון או עירוי כלי ראשון, ואז קליפת הכף, ולרש"ל מחמירים גם בכלי שני) ב-24 השעות שלפני שהוכנסה לסיר, הכל מותר, מפני שחזקתה שהיא לא בת יומה, והיא הוציאה טעם פגום.
2. גם אם ידוע שהכף הייתה בת יומה, הכל מותר, מפני שזה נ"ט בר נ"ט דהיתרא אפילו לאשכנזים היות שהסיר עצמו נותן טעם פגום. אולם הרמ"א מביא שהיו שהחמירו לאכול את התבשיל רק בכלים חלביים (ע"פ הסבר הש"ך), אבל הוא עצמו דוחה חומרא זאת. בכל מקרה, אין לאוכלו עם בשר ממש.
3. אם התבשיל היה בשרי - אז הכף צריכה הגעלה בכל מקרה, גם אם אינה בת יומה. ואם הייתה בת יומה צריך לבדוק אם יש שישים בתבשיל כנגדה, אם כן, כל השאר מותר. אם לא, התבשיל אסור והסיר צריך הגעלה, וכנ"ל בשאלה השניה (שו"ע יו"ד צ"ד).

שאלה 2:
אם ידוע שהכף החלבית היא בת יומה (השתמשו בה בתבשיל חלבי חם ב-24 השעות האחרונות) התשובה לשאלה זו תלויה באופי התבשיל - אם הוא בושל בצלחת זו, או שהוא בושל בכלי אחר והועבר אליה ואז הצלחת היא כלי שני בלבד?
אם זה כלי ראשון, צריך לבדוק אם יש שישים בתבשיל כנגד הכף. אם יש - רק הכף אסורה וצריכה הגעלה. אם אין - התבשיל אסור והכלים צריכים הגעלה.
אם צלחת זו היא כלי שני, כלומר, חיממו את התבשיל בכלי אחר והעבירו אותו לצלחת, השו"ע והרמ"א מקילים
שהכל מותר, כי כלי שני לא מבליע ומפליט. המהרש"ל מחמיר בכלי שני, שאוסר - אבל לא כאחד (וקצרה היריעה מלפרט) ולכן לשיטתו התבשיל אסור והכף צריכה הגעלה, אבל הצלחת הבשרית לא נאסרה (שו"ע יו"ד ק"ה).
פרט חשוב נוסף התבשיל עצמו - כל מה שנכתב לעיל נכון רק לתבשיל נוזלי, או ליבש צלול שיכול להישפך מכלי לכלי כמו אורז (ש"ך) . אבל אם היה מדובר בגוש של משהו (לדוגמה חתיכת עוף) הוא אוצר את החום בתוכו, ולכן יש שהחמירו בו יותר אף בכלי שני (מהרש"ל).

כל טוב,

גלעד
(המשיב אינו רב)