שאלה
בשבת התארחו אצלנו שתי בנות לא-דתיות זו הפעם השניה, וזו חשיפה ראשונה שלהן לשבת דתית-אורתודוכסית. בשבת הראשונה- אחת מהן הביאה תבשיל שהכינה, ואח"כ הסברנו לה כי מטעמי כשרות נשמח שתביא תמיד משהו קנוי. אך גם השבת היא הביאה מבישוליה- עוגיות גרנולה. היתה אי-נעימות באוויר, מאחר וכבר הסברנו לה את הבעיה.
שאלתי היא:
א) מבחינה הלכתית- האם דיקדקנו יתר על המידה כאשר לא אכלנו? אילו קריטריונים צריך לבדוק כדי להכריע האם העוגיות גרנולה הללו (שלא היה בהן שום רכיב חלבי או בשרי, ונאפה בתנור) ניתנות לאכילה כשרה מבחינה הלכתית.
ב) מבחינה אנושית/חברתית- האם ניתן גם בענייני דקויות של כשרות לשנות בפני השלום?? יש בי חשש שעל בסיס שמירת דקויות הלכתיות נוצר פירוד ביננו. למדתי כי יש המפרשים את "שנאת חינם" שבגינה נחרב הבית השני כפירוד בין אוכלוסיות בישראל בעקבות שמירה על דקויות הלכתיות עד כדי כך שיהודים לא התארחו אחד אצל השני. האם לעולם ההלכה יש גמישות בשביל אהבת חינם?
בתודה מראש.
תשובה
שלום וברכה
אנו מצווים על מצוות כשרות; אנו מצווים על מצוות השלום ואי הפגיעה; אנו מצווים על קדושת האוכל ואנו מצווים על קדושת יהי ביתך פתוח לרווחה.
המשימה המוטלת עלינו אפוא היא כפולה, ואפשר לעמוד בה.
בדיעבד אולי יש דרכים להתיר את העוגיות באכילה (בשל העובדה שהמוצרים כנראה כשרים, ובשל דיני ספיקות שונים, אולם אין שום סיבה שבעולם שאדם בביתו שלו לא יוכל לעשות לכתחילה.
מה שצריך לעשות הוא להדריך אותה.
להדריך אותה כיצד לעשות עוגיות גרנולה בצורה כשרה.
פשוט להכין לה דף, המדריך שאופים בתבנית חד פעמית, שאופים או בתנור שלא השתמשו בו 24 שעות או עם כיסוי, שקונים את המוצרים המרכיבים את העוגיות רק כשכתוב עליהם שהם כשרים וכדו'.
בדרך הזו מצליחים ללכת, בדיוק מהשיקולים שכתבתם במכתב.
כל טוב