כעס על הורים

תשובה:

שלום לך שואלת יקרה.

אקדים ואומר שקשה לענות על השאלה הזו מבלי לדעת על מה בדיוק מדובר אך אנסה לתת קווים כללים איך להתמודד עם המצב הכל-כך לא נעים הזה אליו את ומשפחתך נקלעתם.



דבר ראשון, כן ,ואולי דווקא זה נכלל בכיבוד הורים. מתי נכבד את הורינו אם לא במצבים בהם קשה לכבדם?! האם כשאקבל את הרכב לצאת עם חברים יהיה לי קשה לכבד? האם כשאקבל מתנה? אלא ברור שהקושי לכבד את הורינו מתחיל דווקא כשיש התנגדות והתנגשות בינינו לביניהם. דווקא כשלכאורה לא נעים ומתאים לי. ולכן אומר תחילה, שכן – דווקא כאן כיבוד ההורים שלנו מתחיל. עד עכשיו דיברת על זה, למדת, שמעת ועכשיו את מתמודדת עם הצורך לקיים מצווה חשובה שכזו. מצווה ששכרה בצידה! "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (פרשת יתרו, כ', יא') ובעז"ה תצליחי עם קצת רצון והרבה עבודה.



צריך לעצור רגע את כל הכעסים, לקחת בחזרה את האמירה שאת ממש לא מסוגלת לסלוח. לעצור ולנסות להבין את אבא. אולי גם לו קשה? למה הוא עשה את מה שהוא עשה? זה היה אשמתו בכלל? אולי לא הייתה לו ברירה? אולי גם לאמא יש חלק? לאחייך ואחיותך – אולי גם לך?!
אני לא יודע, בדיוק מה קרה, אבל אני מתכוון להגיד שלפני שאנחנו מאשימים מישהו במעשה נורא צריך להיות מנוטרל מרגשות ולנסות לבחון את המצב. הכי קל להאשים אחרים – אבל צריך לדעת ולזכור שגם ל'אחרים' יש עולם פנימי שמניע ודוחף אותם. לענ"ד את צריכה לחשוב בצורה אוביקטיבית, נטולת רגשות, למה אבא שלך עשה את מה שהוא עשה. אולי גם לדבר איתו, להבהיר את המצב.



יש פעמים שגם ההורים שלנו טועים, גם ההורים שלנו בני אדם. וגם הם עושים שיקולים מוטעים לפעמים. צריך להבין שלאמא ואבא יש עוד מיליון דברים על הראש. עוד ילדים, עבודה, פרנסה להביא הבייתה, חוגים שלנו, בעיות רפואיות שלנו ושלהם. גם להם יש אמא ואבא (סבא וסבתא שלנו...) בקיצור, גם לאמא ואבא יש מערכת של חיים מלאי לא פחות בעיות ואפילו יותר. ואנחנו לא תמיד יודעים מה בדיוק עובר עליהם – ולכן צריך לנסות ולהשתדל מאוד מאוד לדון אותם לקו זכות. שהכל מאהבה, מתוך רצון אמיתי להייטב לנו (גם אם קשה לנו לראות את זה).



וזה דבר ראשון שאת צריכה וחייבת לעשות, אם לא עשית עד כה. אחרי זה, אם עדיין אבא לא בסדר, אם את עדיין עומדת באותו מצב זה המקום האמיתי בו את תמדדי – כאן את נדרשת להתעלות. להתגבר על היצר הקטן בנו, על הגאווה, על העלבון האישי, על הבושה. פה מתחיל ההתמודדות עם מצוות כיבוד הורים. הרמב"ם בהלכות ממרים, שעוסק בדיני כיבוד והרים עונה לשאלה עד היכן כיבוד הורים, כמה אני צריך לכבד את אמא ואבא: "עד היכן כיבוד אב ואם: אפילו נטלו כיס של זהובים שלו, והשליכוהו לפניו לים--לא יכלים אותן, ולא יצעק בפניהם, ולא יכעוס כנגדם* אלא יקבל גזירת הכתוב, וישתוק"



זה הלכה, וזה קשה. אבל כאן אנחנו נמדדים. כאן מתחילה העבודה שלנו. להוריד את הראש שלנו מפני כבודם. אם תביני למה אבא שלך עשה את מה שעשה זה יעזור, אבל זה ממש לא תנאי לכיבודו או לאי כיבודו. את חייבת לכבודו משום שהוא אביך – אני יודע שקשה לשמוע – אבל הוא אבא ואנחנו צריכים לכבדו. אני כותב את המילים האלה וחושב על עצמי, גם לי יש אבא וגם לי קשה לכבד אותו תמיד. אבל משתדלים, מורידים את הראש, עובדים חזק חזק על מידת הענווה האמיתי, לא זו המזויפת, אלא על ענווה אמיתית. על יכולת התבטלות מול מישהו מעליי – פעם אמא פעם אבא ופעם בורא עולם. וזה דבר שנכון בכלל בעבודת ה' שלנו. היכולת להתבטל מול...



קשה לי לשמוע שאבא שלך אימלל אותך, ושקשה לך לסלוח לו – אבל אני בטוח שהזמן יעשה את שלו, ובעז"ה את תעבדי על עצמך ותצליחי – כי בסופו של דבר יש מנהיג לעולם, והכל מסובב ככה שתתמודדי, תגלי בעצמך כוחות חדשים, תתפתחי ותיבני ותכשירי את עצמך לחיים של עבודת ה' מתוך ענווה כנה ולחיים שלמים שיבואו בהמשך כשאת תהיה אמא בעצמך.



הרבה הצלחה,

אריק.