שאלה
האם יש לנהוג את המנהג להכריז בקול אחרי לכה דודי ולפני מזמור שיר "לקראת אבל" ולבוא לקראתו ? האם במקום שלא נהגו עד כה או שנהגו רק פעם אחת יש מקום ויפה להנהיג מעתה ואילך מנהג זה ומה מקורו ?
תשובה
ליצחק שלום,
המקור למנהג מובא בדברי הרא"ש (מופיע בטור יו"ד סי' שצג'), ובבאר הגולה על השו"ע שם כתב:
"המנהג שנכנס האבל לבית הכנסת קודם תפילת ערבית (של שבת), והזקנים עומדים עליו בפתח בית הכנסת והאולם בשתי שורות לנחמו".
הבעיה היא בדברי הגמרא (שבת יב' ב'):
"בקושי התירו לנחם אבלים בשבת".
לכן, יש מהספרדים הנוהגים לנחם אבלים בשבת, (כפי שפסק המחבר שאו"ח סי' רפז' סע' א').
אבל האשכנזים נהגו לנחם קודם השבת, ולכן,
כיוון שכניסת השבת היא מ"מזמור שיר ליום השבת" (ראה או"ח סי' רסא' ד'),
על כן, מכניסים את האבל אחר "לכה דודי" קודם "מזמור שיר ליום השבת", והשמש מכריז "צאו לקראת האבל" והקהל מקדם פניו בברכת "המקום ינחם אותך".
(ע"פ גשר החיים פרק כ' אות ה' סע' ב-ג, וכן ב'פני ברוך' פרק יא' סע' ט').
לא מצאתי כוונה זו כתובה במפורש, אבל יתכן שגם בפסוקי "מזמור שיר ליום השבת" יש מן הניחום וצידוק הדין לאבל, שעימם הוא נפגש מיד בכניסתו:
"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:
[טוֹב לְהֹדוֹת לַה' וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת:]
עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר:
כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן:
[מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ:
אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת:]
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד:
וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה':
כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה' כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן:
וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן:
וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי:
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה:
שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱלֹקֵינוּ יַפְרִיחוּ:
עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ:
[לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה' צוּרִי וְלֹא עלתה עַוְלָתָה בּוֹ:]"
בכל אופן, מנהגים מחודשים, גם אם יש להם מקור מוסמך - כדאי ורצוי לבצע בהסכמת הציבור, ובודאי בהסכמת ובהדרכת רב המקום, רב בית הכנסת או מנהיגי הקהילה, ולא להנהיג מנהגים באופן עצמאי ואח"כ 'לכבות את השריפות' והמריבות שנוצרו.
אין הצער שווה.
ומשמים ננוחם כולנו, בבנין הפרט והכלל.
בברכה
אמיר
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם