כניסה עם שרשרת לשירותים

אלירן שלום.
אנו נוהגים יחס של כבוד לכתבי הקודש. בעיקר לספר תורה, צריך לנהוג בו כבוד גדול, מפני "שהוא העד הנאמן לכל באי עולם שנאמר והיה שם בך לעד, ויכבדהו כפי כחו, אמרו חכמים הראשונים כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות". (רמב"ם הלכות ספר תורה פרק י, יא)
דין זה נוהג בספר תורה הכתוב על קלף, אולם גם ספרי קודש המודפסים על נייר, יש לנהוג בהם כבוד, בגלל תוכן הדברים שנזכרים בהם.
חכמים מספרים כי אחד מהימים הטובים שנהגו בזמן בית שני היה בג' בתשרי; "שגזרה מלכות יון שמד שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום". (תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יח ב), כלומר החשמונאים תיקנו לכתוב שם שמים בשטרות, וחכמים ביטלו את התקנה, בגלל החשש שהשטרות יזרקו לאשפה יחד עם שם ה' הכתוב בו.
מסיבה זו של זלזול, אסור להיכנס עם ספרי קודש או אפילו פסוק לבית הכסא. כך מסביר הש"ך (ספר שפתי כהן שחיבר ר' שבתי כהן במאה ה 17 על השולחן ערוך) את האיסור לרקום פסוקים בטלית (שולחן ערוך יורה דעה סימן רפג , ד), "מפני שהוא מביא פסוקי התורה לידי זלזול, כי ... מותר לבא בטלית ... לבית הכסא .... ואיך יביא פסוקי התורה במקום טינופת וזלזול". (בזמנם נהגו להיכנס עם הטלית לשירותים).
מה עושה מי שיש בכיסו סידור או תהילים, וצריך להיכנס לשירותים?
לכתחילה, יניח את הספר מחוץ לבית הכסא. אולם אם הדבר בלתי אפשרי, מותר לו להיכנס לבית הכסא כשהספר מונח בכיס ועטוף בעטיפה נוספת. (הרב עובדיה יוסף, ילקוט יוסף ג, יג)
כך גם לגבי שרשרת שיש עליה ציטוט מהפסוקים; לכתחילה לא כדאי לכתוב פסוק כדי להימנע מכניסה לשירותים. אם השרשרת מכוסה בכיס או נמצאת מתחת הבגדים – מותר להיכנס.
יש לציין שזהירות זו נוהגת דווקא בפסוק או חלק מפסוק, אולם ביטוי הלקוח מהכתובים ואנו משתמשים בו בשפה רגילה – (למשל, חזק ונתחזק) אין צורך להזהר בו.
בשרשרת שלך אמנם אין שם ה' מפורש, אולם הוא חלק מפסוק בתהלים, ונוהגים להחמיר גם בצירופי שלש מילים רצופות מפסוק.
לכן, לכתחילה הדבר אינו רצוי להיכנס איתו לשירותים, אולם כאמור, אם השרשרת נמצאת מתחת לבגדים ניתן להקל.
כל טוב.