שאלה
שלום!!
יש לי כמה שאלות בענייני צניעות..:
-מותר לשים לק בולט (אדום, שחור וכ'ו..)בציפורניים ברגליים? ובידיים?
-מותר ללבוש מכנסי אלאדין?
-יש איסור לדבר עם בנים? כי חיפשתי בהלכה ולא כתוב שם שאסור לדבר איתם.. רק על שמירת נגיעה וכאלה..
תודה רבה!!
תשובה
שלום
לוידעת מה גרם לך להקליק ת´שאלה שלך דווקא אלינו מכל שלל הרבנים שמסתובבים ברשת,
אבל יודעת מה אולי דווקא זה טוב שזה יצא ככה.
לא כי חלילה אנחנו מתיימרים לחשוב שאנחנו טובים יותר מרבנים. ממש ממש לא!
אלא כי השאלה שלך היא אחת ההוכחות היותר טובות ששמעתי בזמן האחרון
לכך שצניעות היא משהו שקצת מעבר לסנטימטרים-כן-לא-(לק)-שחור-לבן-אדום.
ואני אסביר ת´עצמי:
אפשר להתחיל להריץ שו"תים ואפשר לחפור את כל השולחן ערוך לאורך ולרוחב ו..אפשר עוד הרבה דברים,
אבל השאלה היותר שאלתית היא במקרה שתמצאי לך איזה היתר, זה מה שיביא לך ת´בשורה?
כאילו אם זה מה שישתיק לך ת´קול הפנימי שלוחש לך:
´פסססט. את. כן, כן את! אז מה את אומרת בסדר/לא בסדר/בסדר/לא בסדר?´
כי עצם העובדה שאנחנו כאן קצת יותר ממוכיחה שעצם זה שמתעוררת שאלה לגבי עניין מסויים
זה כבר מראה שאת לא לגמרי סגורה עד כמה הוא באמת נכון.
לכן לפני שנדבר על השורה התחתונה-ההלכתית-היבשה בענייני צניעות,
בואי נדבר מה זה בכלל צניעות.
לא נעים לומר אבל מבחינת חלק לא קטן מאיתנו המשוואה היא פשוטה:
צניעות =איך מתלבשים במקרה הטוב
ורשימה שחורה של ערימת כללי אסור שחונקת לך ת´לוק במקרה הפחות טוב.
כשהאמת היא שצניעות היא לא זה ולא זה אלא משהו הרבה יותר גדול.
צניעות היא תכונה בנפש ותשימי כאן עכשיו אלף סימני קריאה.
היא לא חצאית עד הברך ולא חולצת שלושת רבעי ולא אם מותר לק אדום או שחור.
נכון יש כאן סוג של מהפך תודעתי אחרי שטוחנים לך שנים מה צנוע ומה לא צנוע בהקשר של לבוש בלבד.
אבל מה לעשות, מה לעשות, כמו שבאיזהו שלב מגלים שהפרי של עץ הדעת הוא לא תפוח
וזו סתם איזה המצאת גננת שגדלנו איתה ועליה ולא ברור בדיוק מאיפה,
ככה גם מגיע מתישהו השלב שצריכים להבין מה זאת באמת צניעות.
להבין שכשמדברים על צניעות הכוונה היא בכלל לא משהו שאסור/לא בסדר/פרוץ/גס/מגעיל/תמחקי ת´מיותר,
אלא מדברים על משהו לגמרי אחר, צניעות היא המצב הכי לכתחילה שיש. הכי טהור והכי אמיתי.
כי המטרה העיקרית של צניעות היא לרומם אותנו לגילוי של הנקודה הפנימית שבחיים,
ודווקא מהמקום שמכסה, שלא חושף את הכל לכל העולם ואשתו.
בדיוק מהמקום הזה אחת המידות הכי בסיסיות שלנו בתור עם ישראל חוץ מענווים וגומלי חסדים,
היא צנועים.
וא´פחד לא התכוון שאנחנו הולכים שלושת רבעי וגרביים, אלא על משהו עמוק ומקיף יותר.
על תכונה שצרובה לנו חזק בהארדיסק.
תכונה שמבקשת מאיתנו להיות אנשים של פְּנִים, כאלה ששמים לב למה שחשוב באמת.
וכמו לכל דבר רוחני יש לזה נגזרות,
כשאחת הנגזרות היא: כן, צניעות בלבוש, באיך שנראים ובאיך שמתנהגים.
ושוב פחות מהמקום של מותר ואסור, אלא מהמקום האמיתי של לשים דגש על מה שחשוב לנו בחיים.
לבדוק עם עצמנו אם חשוב לנו להיות אנשים אמיתיים שחותרים להגיע לאותה נקודה פנימית
או דווקא בא לנו לחיות בכל המשחקי עטיפות האלה?
מהסיבה הפשוטה שברגע שחשוב לנו ללכת על אותו משהו פנימי,
אז כן, היינו רוצים שזה מה שיקלטו מאיתנו,
ולכן גם נלך על פי אותן הלכות צניעות שדואגות לשמור על הפורפורציות
ושלא צדדים מסויימם יגנבו ת´הצגה לצדדים האחרים שלא פחות חשובים ואפילו יותר.
אגב, במקרה שלא כל כך ברורה לך הקריזה של חז"ל לגבי כל מיני הלכות
(כאילו מה היה כואב להם לעשות לנו ששרוול קצר יותר יהיה צנוע... וכל מיני כאלה),
אז תחשבי אם לדעת את המקום שלנו מול ההלכה זה לא נגזרת אחרת של צניעות שמוכרת לנו יותר בשם השני שלה – ענווה.
נניח נשיג לך אישור עם חותמת יפה וגדולה של הבד"צ לצבוע ת´ציפורניים בלק אדום
ואפילו הרב ירשה להוסיף פרח חמוד על כל ציפורן,
זה יהפוך אותך ללא מושכת תשומת לב שמסיטה את ההסתכלות ככה שבמקום לראות מי את באמת יתמגנטו לחיצוני שבך?
גם לגבי אותם בנים והדיבור איתם תשאלי את עצמך אם זה מה שיעזור לך להתחבר לאותה נקודה פנימית שלך, לגבש את עצמך ואת האישיות שלך,
או שבכלל מדובר בעוד משחקים של שואו ופוזות.
הריח של הסופגניות שבאוויר חוץ משמונה ימים מבורכים של חופש מזכיר או לפחות אמור להזכיר לנו גם על מה ולמה בדיוק אנחנו חוגגים.
לא יודעת אם יצא לך לשיב לב, אבל גם לי רק לאחרונה נפל האסימון,
שחנוכה היא ה´גלות´ היחידה שבמהלכה בית המקדש היה בנוי.
ויודעת למה זה?
כי מבחינת היוונים לא היה שום דבר יותר חשוב מהחיצוניות.
כל עוד אין פנימיות, נשמה, הם היו מבסוטים אש.
וזאת גם הייתה עיקר המלחמה שלהם ביהדות שמסמלת את ההפך הגמור.
לכן מ´כפת להם שיהיה בית מקדש? תכל´ס בניין יפה. הכי מפואר שיש. משרת יופי ת´אינטרסים שלהם.
ואל תדאגי את הבפנוכו הם דאגו להרוס - יש צלם בהיכל כל השמן טמא וזהו הם את שלהם עשו.
העיקר השואו, שהגוף יראה טוב, נפתח ת´שרירים וכל השאר שילך לעזאזל.
הרב דסלר אומר שהחגים שאנחנו חוגגים הם לא איזו מזכרת נחמדה מימים עברו, מן פארטי היסטורי,
אלא שבכל חג אנחנו חוזרים לאותה נקודת זמן מההיסטוריה וחווים אותה,
נראה שיש לך פה יופי של הזדמנות לבחור איזה צד שמשדר מה את מעדיפה:
מי לה´ אליי או שדווקא אתונה עם כרטיס טיסה לכיוון אחד קוראת לך.
כל הטוב שיש
רינת
rintz3@gmail.com