כל המאמץ בהדרכה לשוא?

בס"ד

שלום לך אחי,

ראשית, סליחה רבה על האיחור בתשובה. כבר יותר משבוע שקיבלתי את השאלה אבל התעכבתי.

כשקראתי את השאלה שלך התרגשתי ורציתי לכתוב לך כל מיני חיזוקים על החשיבות העצומה במה שאתה עושה וכו´. נזכרתי גם באמרתו של רבי ישראל סלנטר: "כדאי לי לומר שיחת מוסר, גם אם רק אחד מהשומעים יתפלל אחר כך ערבית יותר בכוונה, ואפילו אם אותו אחד יהיה אני בעצמי..."

אבל מה שנראה לי זה פשוט לספר לך סיפור מהחיים, על אדם שאני חייב לו את כל החיים הרוחניים שלי, למרות שהוא נפטר שנים רבות לפני שנולדתי.

קראו לו בנימין (בן). הוא נולד בעיירה נדבורנה ברומניה, ובערך בשנת 1920, בתור בחור צעיר, נסע לבדו לארה"ב. באותה תקופה בארה"ב המצב הרוחני היה כזה, ש"שומר שבת" היה נחשב לתואר רוחני מיוחד ויוצא דופן, כמו שאנחנו מתייחסים היום לצדיק או לרב גדול (או כמו ל"שומר נגיעה" בחלק מהמקומות הדתיים היום).

אבל בֶּן היה שומר שבת. בשונה מרוב הצעירים של אז, הוא לא ראה את היהדות ואת המצוות כנטל או כמשהו שהתאים רק לזקנים מאירופה, אלא אהב אותן ושמח בהן. הוא עבד בתור סוכן ביטוח, אבל הרבה מזמנו ומכספו הוא השקיע בהרבה יוזמות בתחום היהדות: הוא היה גבאי וחזן, עסק בגמילות חסדים ועשה עוד הרבה דברים שאני לא בדיוק יודע.

סיפר לי האחיין שלו, שנולד בארה"ב (אימו היתה אחותו של בן, והיא הגיעה לארה"ב כמה שנים אחריו): "באיזור שלנו החינוך היהודי היה יקר מאוד ולא יכולנו לעמוד בו, ולכן למדתי בבתי הספר הכלליים יחד עם הגויים. הרבה מהחברים שלי שבאו ממשפחות דתיות עזבו את היהדות. אבל עלי דוד בֶּן השפיע מאוד. הוא היה אדם שמח וידידותי מאוד, ומהדמות שלו למדתי שיהדות היא לא דבר מדכא ומשעמם, אלא יכולה להיות דבר חי ושמח. הרבה בזכותו נשארתי שומר מצוות".

האחיין הזה היה בבני עקיבא בלוס אנג´לס, בהשפעתם עלה לארץ, התחתן והקים בית תורני, וכל הבנים שלו הגיעו לישיבות גבוהות. אחד מהם הוא אני. לאותו אחיין (אבא שלי) יש כבר קרוב לעשרים נכדים שכולם מתחנכים בדרך התורה.

אני מרגיש שרק בשביל הדבר הזה לבדו היה כדאי שדוד בן יעשה את כל מה שהוא עשה. האם אתה לא חושב כך?

ואם אפילו אף אחד מהחניכים שלך לא יישאר דתי, אבל כמה מהם ישלחו את הילדים שלהם לבני עקיבא, בזכות הזכרונות החיוביים שלהם ממך - ואפילו אחד מהילדים האלה יחליט לשמור מצוות ולחנך את הילדים שלו בדרך התורה - האם אתה לא חושב שזה כדאי?

ואם אפילו כל מה שיישאר מהפעילות שלך, זה שמישהו אחד יתחזק במידה טובה אחת - האם זו לא הצלחה?

אני נזכר בעוד סיפור ששמעתי מאבא שלי, על התקופה שלו בבני עקיבא - בערך בשנות החמישים: אחת הפעילויות שלהם היתה לעבור מבית לבית ולמכור "שקלים ציוניים", שהיו אמורים להעניק זכות בחירה לקונגרס הציוני (פעם היה דבר כזה...). גם המעטים שתרמו, תרמו כי ביקשו מהם ואף אחד מהם לא התעניין באמת בקונגרס הציוני. אחר כך התברר שנפלה טעות, והשקלים האלה לא נותנים זכות בחירה. אבא שלי מספר, שהמדריך שלהם הכריח אותם לחזור לכל הבתים, להסביר את הטעות לכל האנשים שלא הבינו בכלל מה רוצים מהם, ולומר שהם יכולים לקבל בחזרה את הכסף... אבא שלי עד היום הוא אדם ישר באופן יוצא דופן, עד שאני והאחים שלי חושבים לפני כל צעד "מה אבא היה אומר על זה". אני משוכנע שלפחות קצת מהקרדיט על זה מגיע לאותו מדריך אלמוני בבני עקיבא, בקצה השני של העולם, לפני כמעט 60 שנה.

אז אחי, תתעודד, ותהיה בטוח שאתה משפיע הרבה יותר ממה שנדמה לך. אין שום השקעה שהיא רווחית יותר מהשקעה חינוכית. בהצלחה רבה בהמשך העבודה הנפלאה שלך!

כל טוב, מעריך אותך מאוד,

יוסף
yosefr@shoresh.org.il