שאלה
שלום כבוד הרב.
אני בת -- עומדת --חודשים לפני חופתי בע"ה.
אני מגיעה מבית דתי וחונכתי לערכים דתיים לאומיים ( זרם הכיפות הסרוגות)
הורי אינם חינכו אותי לשמור נגיעה כי אם לכבד את עצמי, את גופי ואת החצאית שאני לובשת. וכך עשיתי כל ימי חיי.
הכרתי בחור, חוזר בתשובה. החיבור ביננו ב"ה מצויין מכל הבחינות.
לא שמרנו נגיעה עד כה.ביום בהיר אחד, החליט החתן כי ברצונו לשמור נגיעה, ושזה חשוב לו מאוד. הסכמתי איתו, הסברתי לו שיהיה לי קשה מאוד אך אני מכבדת אותו. עברו שבועיים. קשה לי, אני מרגישה ריחוק נפשי עקב כך, ושוב- אני לא מדברת על נגיעות אנטימיות/ מיניות. אני בוכה המון ואני לא מוצאת שום סיבה שכלה תהיה עצובה 3 חודשים לפני חופתה.
הוא מצא "הקלה" ואמר- הבה ונתחכמה לו- ואלך למקווה לפני נישואי על מנת שאהיה טהורה לפחות לו הרי פעם היה מותר. שום מקווה לא יסכים לכך וגם אני לא. מה עלי לעשות???? אנא, עזור לי.
תודה רבה רבה
תשובה
שלום רב,
אני מבין היטב את הבעיה שלך, זה קורה גם אחרי הנישואין כשאי אפשר לגעת שבועיים.
אמרת שאת לא מדברת על נגיעות אינטימיות מיניות אלא, על נגיעה של חיבה, וכיון שהתרגלתם קשה לך להפסיק.
גם אם קשה לך, מדוע את בוכה? האם אין זו תגובה קיצונית מידי? ישנה אפשרות להקדים את החתונה, זה פתרון טוב כדי לבנות את הבית בקדושה.
את צריכה לדעת כי זהו גם מבחן עבורו, כי הקשר ביניכם נבדק בצד הרוחני שבו כאין נגייעות ביניכם, אז תוכלי לדעת כי לא את גופך הוא רוצה אלא, את הנשמה שלך.
בעניין המקווה לא הבנתי, אם תהיי טהורה, הוא יבוא עלייך? או רק יגע בידך?
כדי להתגבר על תחושת העצב, את ציכה לקרוא תהילים, זה עוזר לי במצבים כאלה. כמו כן, את צריכה ללמוד ספרי מוסר ומידות על המעלה של החתונה, ועל הצורך להתקדש.
ריבוי של תורה מביא טהרה ולא תגיעי לידי עצבות.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.