שאלה
שלום הרב!
בילקוט יוסף כתוב :"נערות רווקות שהולכות ללא כיסוי ראש..ונוהגות להתפלל ולברך ללא כיסוי ראש..אף על פי שאין למחות בידהן שיש להן על מי שיסמכו,לכל מקום ל כ ת ח י ל ה יש להורות להן לכסות ראשן בעת שמברכות ומתפללות ובעת שלומדות תנ"ך בהזכרת השם"
למרות שיש על מי לסמוך בעת שלא מכסים את הראש מלכתחילה המציאות אמורה להיות שכן.
אם כך,מדוע אין כך הדבר?
אם כך היה הדבר היה אמור לקרות מצב שאחרי גיל מצוות,בזמן תפילה,ברכה וכו' צריכות הבנות הרווקות היו לכסות ראשן.(לעומת נשים נשואות שצריכות לכסות ראשן תמיד)
שאלה נוספת-שמעתי שהמתפלל בכיפה שעל ראשו בלבד זו חוצפה כלפי שמיא.
האם זה נכון?
תודה רבה!
תשובה
המקור לכיסוי ראש לבנים ולבנות הוא אותו מקור. ובמקור עצמו יש מחלוקת בדבר. במהלך הדורות נוצרה מציאות שגבים הקפידו בזה ונשים לא. המנהג בסופו של דבר הוא שקובע במחלוקת זו, ולכן קביעתך שהמציאות צריכה להיות לכתחילה אחרת אינה במקומה.
2. דבר זה תלוי במנהג המקובל בחברה בה חי אותו אדם. אם כשיפגש עם מלך בשר ודם הוא לא ילבש כובע אלא רק כיפה, אין בעיה כם כלפי שמיא.