כיסוי ראש לאשה בתוך הבית

בס"ד

[א] - הרב אומר שאשה צריכה להזהר גם בביתה כיון שהגמרא אומרת על האשה הקמחית שבזכות ששמרה שלא יראו שערות ראשה את קורות ביתה – זכתה לבנים כהנים גדולים. ושם מדובר על הקפדה יתירה. ואם אין בזה ענין למה זכתה בגלל זה למעלה כל כך גדולה שציינה אותה הגמרא.
ועוד שאם כן למה ברחו אנשי קרח כשראו את שערה של אשת און בן פלת – הרי זה היה בפתח ביתה.
אבל עיקר הענין הוא שכאשר אדם רואה ערוה אין הבדל בין אם הוא רואה את זה בבית האשה או בחוץ ולהפך – בתוך ביתה חמור יותר.
ומה שמשמע בגמרא כתובות דף עב/א שאם אשה הולכת בלי קלתה בחצר ביתה "אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה" ולכאורה משמע שאין בזה איסור – לא כך הוא אלא שאם עשתה כן אין בעלה יכול לגרשה כיון שלא יתכן שלאשה לא ישמט הכיסוי מעל הראש מידי פעם בפעם בחצר ביתה, ואם בעלה יכול לגרשה בלי כתובה בגלל זה "אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה".
ולכן כתב השו"ע באבן העזר סימן כא: "ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות".

[ב] - אין שום חובה לכבס את הלבנים של האשה והבעל. ומה שנהגו להפריד – זו חומרה מיוחדת שאין בה חובה.
- ומה שנהגו לכבס בנפרד מגבות של נטילת ידים זה בגלל שהמים של נטילת ידים הם טמאים והמגבת הספוגה בהם – ספוגה במים טמאים וכן כיבסו אותה בנפרד שלא יטומאו כל המגבות.
אבל הסיבה שלא נהגו בזה איסור היא בגלל שהמים הטמאים של הנטילה נספגו ואינם והם בטלים ברוב המים הטהורים שיש בכביסה.

[ג] - מותר.