כיסוי הדם

בשו"ע כתוב
סימן כח: דיני כסוי הדם
סעיף א
השוחט חיה או עוף צריך לכסות דמו, בין צדן עתה בין שהיו מזומנים בידו. הגה: והכיסוי הוא מצוה בפני עצמה (כך משמע באשירי פרק כיסוי הדם), אבל השחיטה כשירה אף אם הזיד ולא כיסה (ב"י וכ"כ א"ח וכ"ה בכל בו).
סעיף ב
חייב לברך קודם שיכסה: אשר קדשנו במצותיו וצונו על כיסוי דם בעפר. הגה: מי ששחט פעם הראשון, מברך שהחיינו על הכיסוי אבל לא על השחיטה, דמזיק לבריה (במנהגים ישנים בשם רבי ידידיה משפירא).

סעיף ה
צריך שיהיה למטה עפר תיחוח, וצריך להזמינו בפה, ויש אומרים שאינו צריך.
סעיף ו
מכסה בידו או בסכין או בכלי אחר, אבל לא ברגלו כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו.
סעיף טו
דם הניתז ושעל הסכין, אם אין שם דם אלא הוא חייב לכסות; וגורר אותו ומכסהו, כדי שיתן עפר גם למטה. אבל אם יש שם דם אחר, אין צריך לכסותו, שאין צריך לכסות כל הדם. לפיכך אין צריך (להמתין) לכסות עד שיצא כל הדם. הגה: מיהו ימתין עד שמתחיל לירד טיפין, כדי שיכסה מקצת דם הנפש (מהר"ל בשם מהרא"ק ושחיטות ישנים בשם מהר"ש).
סעיף יט
צריך לבדוק הסימנים והסכין קודם הכיסוי, כדי שלא יבא לידי ברכה לבטלה.

כל זה כתוב בשו"ע אבל כיצד ניתן לבצע את זה במקום ששוחטים בין 3 לכ20 שוחטים בו זמנית במשך שתי משמרות ובסופו של דבר זה מסתכם במשחיטות הגדולות בכמות של כ100,000 עופות ביום?
1. השוחטים עומדים בתור ושוחטים את העופות. מיד לאחר השחיטה הם בודקים את הסימנים (קנה וושט) הם זורקים אותו בתוך קונוס כאשר הראש למטה. הקונוס חתוך מלמטה כך שהדם זורם החוצה. מתחת לקונוס יש כעין שביל שמפזרים שם עפר לפני תחילת השיטה של אותו היום. ובסוף היום מכסים את הדם עם עפר נוסף.