כיבוד הורים

שאלה

אבא שלי מאוד רחמן וקשה לו להתגבר על הרחמים, הוא בתהליך גיור וכ"ק האדמו"ר ממעליץ אמר עליו שמנשמתו הוא כיתרו חותן משה, והוא חכם מאוד; ואמא שלי מאוד רחמנית אבל יותר רגשנית, ולצערי מאוד כעסנית (היא בת של בת כהן - - סבתא שרה שלי זצוק"ל בת כהן) ה' ירחם, וגם אני הייתי כעסן בילדות. אני למדתי בבי"ס שובו (כחילוני שומר מצוות), והבוחן (שאז לא ידעתי שהוא האדמו"ר ממעליץ), בא אלינו מדי פעם לבחון אותנו בגמרא והוא מאוד אהב אותי, וחינך אותי לבושה ודרך ארץ של צניעות. יש לי 2 שאלות:

1.) האם מידת הרחמים אין בה משום צער או עצבות, ומותר להרבות בדיבור (ולפעמים משהו מעניין), או להגיד שהראש שלי כמו אבטיח, או לפעמים קצת לצחוק על עצמי וכו', דברים שמעוררים לפעמים לאבא רחמים עלי מאוד, בשביל שלום בית בין אבא לאמא ואני אוהב כשאבא שמח אבל לפעמים אי-אפשר כל כך לשמח, ואם יש ברחמים משום הנאה ואז אולי אין בזה איסור כרת על כבוד אביו?

2.) (א) אם יש ברחמים משום הנאה או אין? (ב) האם גם על איסור כרת על כיבוד אב שייך תשובה או תקנה או אין תקנה כדכתי': " מעוות לא יוכל לתקון" ח"ו, ה' יצילינו.

(ג) בבקשה תיתן לי כמה עיצות איך לשמח את אבא...? (ד) תיתן לי כמה עיצות איך לחזק את אבא...? הערת שוליים: *אבא שלי יהודי פשוט ב"ה, והוא אוהב אוכל טעים ולשתות טעים, ולהתפלל בבית הכנסת בשבת ולהניח תפילין ולסעוד סעודת מצווה בשבת ובשאר ימים וכו', אבל גם כואב לו לפעמים הצער של העניות ואוהב ומעריך חפץ טוב, ומהילדות הוא חינך אותי לרחם על ממון שנתפרנס ביגיעה...**

תשובה