שאלה
שלום כבוד הרב!
אני בת 19 ואני בת בכורה במשפחתי,עד לפני שנתיים הייתי מאוד מאוד מחוברת להורים במיוחד לאמא שלי,ההורים שלי תמיד היו הורים שדורשים הרבה-אפילו קשים...אבל הייתי שם עמדתי בציפיות מכל הבחינות...בפורים לפני שנתיים כיתה י"א שלי, אמי עברה ניתוח שגרם לשינוי קיצוני בהכל, היחס של ההורים אלינו, הסבלנות,העבודות בבית וכו'...תמיד הייתי שם בשבילם השתדלתי מאוד בלימודים, בעזרה בבית, עם האחים (יש 3 מתחתי) וכו' ועד לפני השנה (שירות לאומי) הייתי קבוע בכל זמן נתון (חוץ מחריגים במיוחד) בבית עוזרת מבחירה וגם שלא מבחירה (הדרישה- חוץ מחריגים במיוחד אין יציאות,ואם כן עד 19:00 בבית=אני גרה בישוב שד.א לא כ"כ מסוכן, פשוט אמי דאגנית מאוד...)והקושי כל הזמן רק החמיר במיוחד בהסתכלות בהשוואה ליחסי הורים-ילדים אחרים בגילי...אני בשרות לאומי עכשיו, כל סופ"ש בבית וכ"כ עצוב לי לנסות לתאר את המצב...היחסים מתדרדרים, קשה לי איתם!מה לא ניסיתי?! בשביל ההוגנות אני חייבת לציין שמהצד שלי לפעמים אני לא בסדר בכך שאני לא מתנסחת נכון כשאני כועסת עליהם-מתחצפת מבחינתם (בהשוואה לאחרים היום, אני בהחלט מתונה)...וכל פעם שאני מגיעה הביתה יש המון מתח, המון וויכוחים,אין ההערכה כלפי-מקבלת מהם כ"כ הרבה ביקורת וצעקות...אני כבר אובדת עצות-מה לעשות?
תשובה
שלום וברכה
הבה נתקדם עם השאלה הקשה הזו.
כתבי מהן האפשרויות העומדות בפנייך, ולאור זה נבחן איזו הטובה ביותר מבחינה הלכתית.
אשמח מאוד עם כרקע תקראי מאמר קצת ארוך אולם עוסק בהרבה יסודות של הנושא הזה:
http://www.ypt.co.il/show.asp?id=21166
כל טוב