כיבוד הורים

שאלה

שלום רב(תרתי משמע)! קודם כל תודה רבה על הקדשת הזמן!!

יש לי בעיה קשה מאוד -

נולדתי למשפחה שניתן לכנותה "מאוד עצבנית" .אני זוכרת כבר מגיל קטן מה היה קורה אם עשיתי טעות ,קטנה כל שתהיה,אבי היקר שאצלו הכל(כמעט) מחושב ואינו יכול לסבול חוסר מחשבה,היה מגיב בכעס ובהערות ציניות .כך שלאט לאט במהלך השנים הבטחון העצמי שלי,לידו ,ירד ל-0 וכל דבר שאני עושה אני מנסה לחשוב המון זמן לפני כמה צעדים קדימה. לצערי הרב כמה שאני מנסה זה כנראה לא מספיק כי השינוי הוא מזערי וכך גם השינוי בתגובותיו של אבא. מלבד זאת אני זכיתי ב"ה ללמוד באולפנא(בת 16) ושם כמובן משתנים וסופגים המון ערכים ודברים ואני חלוקה על אבי בהמון נושאים.בין השאר התפתחה בי חוסר יכולת להיות אדישה לסיוע שזקוקים לו(סניף חדש,יהונתן פולארד,חטופים,פגועי המלחמה האחרונה וכו') ואבי כל הזמן מזלזל במעשיי ופוגע בי בליגלוגו על דברים שאני מאמינה בכל ליבי בחשיבותם.וזה קשה שאתה היחיד במשפחה שרוצה לעשות דברים וחושב בכיוון מסויים ואין אף שותף-לדוג' ללכת לסייע בביה"ח שקרוב לביתנו לחולים(יש לי רק אח גדול ממני בש

נתיים בהסדר וזה"לא בקטעים שלו" ואח בן שלוש).אני "הכבשה המוזרה" במשפחה וכך גם במשפחה המורחבת,וזה כל כך שונה ממה שאני סופגת באולפנא. זה יוצר מציאויות של חיכוך שכמעט בלתי נמנעות ורוב הזמן זה מתפוצץ אלא אם כן אני נושכת שפתיים ,נקרעת מבפנים(אני טיפוס רגיש) ואח"כ בוכה. היחס שלו אליי ממש פוגע ועל אף שניסיתי להסביר לו זאת גם על דבריי אלו הוא הגיב בטון גבוה ומלגלג.הוא אינו מסוגל להכיל אנשים,דעות,יכולות(פיזיות ונפשיות)ורגשות שונים משלו והאטימות הזו שכל כך מנוגדת לאופיי מוציאה ממני את כל האוויר!איך אפשר לכבד הורים בכל זאת במציאות כזו? ואני חייבת לציין שאם אבי היה מתבונן מהצד על מה שחברותיי לשכבה חושבות עליי(ולא טורחות להסתיר) הוא היה משתומם מאוד: לדעתן אני הילדה שהכי מצליחה לשלב בין הכל ולעמוד במשימות הכלליות והפרטיות .אני אדם שדורש מעצמו ולפעמים יותר מדי,וכנראה זה התפתח כתוצאה של התשדורת של אבי כל חיי:חתירה לפרפקציוניזם. זה גורם למצבי לחץ ומתח נפשיים שהשנה במיוחד קשה לי להתמודד עימם.

נק' אחרונה:אני תלמידת כיתה יא' ועושה 5 יח' אנגלית 5 מתמט' ו5 ביולוגיה .וזה קשה לי ממש לעמוד בזה ואני צריכה להשקיע הרבה יותר מבעבר (שבקושי הייתי לומדת ומוציאה 100)

תשובה