כיבוד הורים

בס"ד

שלום לך!,

אני יכול להבין מכך ומדבריך שאת לא מרגישה בנוח מהעניין וניתן להבין זאת. אנשים אוהבים עקביות בחיים ושינוים מסוימים מערערים את תחושת הביטחון אשר הם מרגישים.

אני שמח לראות שלמרות השינויים באורחות חייה של אימך את לא חוששת ומרגישה כי היחס כלפייך השתנה בשום צורה. כמו כן אני שמח לקרוא על ההערכה הרבה אשר יש לך לאמך.

את שאלתך צריך לדון בשתי רמות. הראשונה הינה כלפי היכולת שלך להעיר לאימך. השניה בנוגע להשלכות שיש להתנהגות זו עליך.
ברמה הראשונה: אנו יודעים על הבעייתיות שיש בהוראת הלכה לפני אדם גדול מאתנו, והורים נכנסים בקטגוריה הזו (איש אביו ואימו תיראו). אך עדיין הגמרא דנה בצורה שבה ניתן להתייחס למצבים בהם יש טעות. אך לפני כן צריך לבדוק מה בדיוק הם מעשיהם של אימך אשר את מרגישה שהם בעייתים. צריך לשים לב בין בעיות הלכתיות חדות, לבין נושאים אשר אינם אסורים בצורה חד משמעית. מהדוגמאות שאת פירטת אני מבין שאמא שלך יוצאת ורואה טלויזיה. על שני הדברים הללו אין איסור הלכתי. בוודאי במקרה כזה לא כדאי שתעמתי מול אימך (תלוי לאן אמא שלך יוצאת ומה היא רואה).

אך פה אנו נוגעים בנק´ השניה והיא הרגשות שלך. אני לא חושב שאת צריכה להרגיש מבוכה או בושה וחלילה צביעות בגלל שאמך נוהגת דברים שאת לא נוהגת, ומעדיפה להחמיר על עצמך. עם זאת את כן מוזמנת לדבר עם אימך למרות שעל פי טענתיך היא לא בנויה לשיחות אלו. ניתן להניח שאם תאמרי לה שמשהו מפריע לך בצורה כה קיצונית אמך תקשיב.

בכל מקרה צריך לדון את המקרה בשני רמות. הראשון הינו העדר הסיבה אשר בגללה את מרגישה צורך להתבייש או להרגיש צבועה. את הרי בחורה בוגרת האחראית למעשיה ולא למעשי הוריה. השניה הינה הטענה שאת מעלה בנוגע להידרדרות הדתית של אמך. שאלה זו מצריכה עיון מתי פעולות אלו חורגת מגבולות ההלכה ומתי נמצאות בגבולות ההלכה.

אשמח לשמוע את תגובותך ואת ההתפתחויות (אם ישנם) בנושא.

בשורות טובות.

הלל מן, צוות ישיבת הר עציון.